ת"א 62550-10-15 דסקל ואח' נ' שטרן (עו"ד) ואח'

1.לפניי בקשה לחיוב התובעת 1 חברה בערבות מוגבלת, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים. ברקע הדברים עומדת תביעה כספית שהגישו התובע 1 והתובעת 2, חברה בשליטת התובע, כנגד הנתבעים בטענה לנטילת כספי שכר טרחה בניגוד למוסכם, מכספים שנפסקו/הושבו לטובת התובעים על ידי בית המשפט, עת הנתבעים ייצגו את התובעים בהליכים משפטיים.

טענות הצדדים

2.הנתבעים טוענים כי הנתבעת 2 לא תוכל לשאת בהוצאות המשפט, אם יושתו עליה, בהיותה חברה בעלת אחריות מוגבלת שעל פי הנטען בכתב התביעה אינה פעילה, ובמסגרת הליכים משפטיים שניהלה, עת יוצגה על ידי הנתבעים, ביקשה פטור מתשלום אגרה בטענה להיעדר פעילות, הכנסות ויכולת כלכלית. עוד נטען להיות התובעת 2 היא חברה מפרת חוק, שאינה משלמת אגרות ואינה מגישה דוחות לרשם החברות.

3.מנגד טוענים התובעים כי מדובר בניסיון למנוע מהם את יומם, לאחר שהנתבעים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה לחוסר יריבות כלפי התובע 1, ומשצורפה התובעת 2 כתובעת נוספת עותרים הנתבעים לחיובה בהפקדת ערובה. עוד נטען כי אין מקום לבקשה, כל עוד התובע, מי שהתקשר עם הנתבעים ונשא בשכרם, לא נמחק מכתב התביעה וכשם שהנתבעים לא חששו בשלב בו ייצגו את התובעים כי מעמדה של התובעת 2 כחברה לא פעילה ימנע מהם לקבל את שכר טרחתם ביודעם שהתובע הוא שיישא בו, כך גם בנוגע להוצאותיהם בתביעה. לגוף העניין מבקשים התובעים לעשות איזון ראוי בין זכות הנתבעים להבטחת הוצאותיהם לבין זכותם לפניה לערכאות וכן בשים לב לסיכויי התביעה, משהנתבעים מסתמכים בהגנתם על הסכם שאינו חתום. לחלופין, התובע 1 הודיע כי הוא נכון למתן התחייבות עצמית לשאת בהוצאות התובעת 2 ככל שיהיו, ועניין שיעור הערובה מבוקש להתחשב בסכום התביעה, תוך הפנייה לפסיקה בה הערובה נקבעה בשיעור של 1.25% ו-3% מסכום התביעה.

4.בתשובתם טענו הנתבעים כי אין לתובע 1 עילה משפטית כנגד הנתבעים ואין מקום לזיהוי שהתובע 1 מבקש לעשות בינו לבין התובעת 2 ולראות בתביעה הליך פרטי שלו. נטען כי התובעת 2 לא הפיגה את החשש שאין לה יכולת כספית לתשלום הוצאות הנתבעים היה ותביעתה תידחה, וכי יש לחייבה בערובה בשיעור משמעתי ולא לקבל התחייבות עצמית של התובע שלא הוכיח יכולת כלכלית.

דיון והכרעה

5.תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מסמיכה את בית המשפט, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע. הוראה זו חלה על כל תובע בהליך אזרחי, לרבות אדם פרטי, ומקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב.

6.בכל הנוגע להפקדת ערובה לתשלום הוצאות משפט, מבחינה הפסיקה בין תובע יחיד "בשר ודם" לגביו נוטה הכף לפתיחת שערי משפט לרווחה בשים לב לזכות הפנייה לערכאות שהוכרה כזכות בעלת מעמד חוקתי (רע"א 2808100 סופרסל בע"מ נ' אורי יניב, פ"ד נד(2) 845 (2000), לבין חברה חסרת יכולת כספית המגישה תובענה.

לגבי תובעת שהינה חברה שאחריות בעלי מניותיה בה מוגבלת, חלות הוראות סעיף סעיף 353א לחוק החברות תשנ"ט -1999 (להלן: "חוק החברות"), הקובע בהא לישנא: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

7.הפסיקה פרשה את סעיף 353א לחוק החברות כך שהכלל הוא שיש לחייב חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת במתן ערובה, ואילו מתן הפטור מהפקדת הערובה הוא החריג, אם סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1)647 (1990); רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ (18.1.2015)). עם זאת, גם לגבי חברה בע"מ יש לשאוף שלא להגביל את זכות הפנייה לערכאות ולשקול האם הבקשה לחייבה בהפקדת ערובה עולה להכשיל זכות זו (בש"א 6191/04 ZEGLUGA MORSKA OLSKA נ' החברה לנאמנות של בנק איגוד בע"מ (17.1.2006).