בר עמי (1990) בע"מ ואח' נ' י.א. דקור תעשיות 2013 בע"מ ואח'

• תיק זה הושב אליי על ידי בית המשפט המחוזי, לאחר שהוגש בו ערעור ע"י התובעת (להלן גם: בר עמי), וזאת על מנת שפסק הדין יושלם וינומק בשאלת האחריות האישית של הנתבע 2– מר יריב קרן.

• בקצרה, בר עמי היא חברה בע"מ העוסקת ביבוא ושיווק מוצרי קרמיקה וחיפוי והמפעילה קומפלקס תצוגה בירושלים, והשכירה אולם תצוגה לחברה שנקלעה להליכי פירוק. הנתבע 2 רכש את החברה המתפרקת באמצעות הנתבעת 1, חברת דקור תעשיות, וחוזה השכירות הישן המשיך לחול. לאחר זמן מה החלו הצדדים לדון בדבר תנאי שכירות חדשים, והתקבל הסכם שונה למשך ששה חודשים (יולי-דצמבר 2018). לקראת סוף התקופה, החל דין ודברים בנוגע להסכם שכירות חדש. התובעת טענה שהצדדים סיכמו את כל התנאים, אך לגרסתה קרן התחמק מחתימה על החוזה הסופי. בפסק דיני הקודם קיבלתי את דברי התובעת וקבעתי שנכרת חוזה מחייב בין הצדדים, באופן המחייב את הנתבעת 1 – שהיא הצד לחוזה שלא נחתם.

• באשר לנתבע 2, מר קרן, טוענת התובעת שבהתנהלותו בפניה במשא ומתן ליצירת החוזה הציג מצגים כוזבים לפיהם דקור תעשיות מעוניינת בהמשך שיתוף הפעולה, וזאת עשה על מנת להרוויח שהות לחסל את עסקי הנתבעת באין מפריע. לדברי התובעת, היא הסתמכה על מצגי שווא אלה ושינתה את מצבה לרעה (בין היתר לא התקדמה בכריתת חוזה עם צד שלישי), והדבר הביא לנזקים עצומים שנגרמו לה. על כן, עתרה התובעת בתביעתה להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבע לנתבעת וכן להטלת אחריות אישית נזיקית על הנתבע 2 מכח היותו נושא משרה בחברה. בסיכומיה ציינה התובעת שמר קרן עוול כלפיה ברשלנות, בכך שחרג "חריגה קיצונית ובלתי סבירה, בלשון המעטה, מגדר פעילותו השגרתית של נושא משרה בתאגיד, הפועל במסגרת העסקים הרגילה והמקובלת". עוד נטען שקרן נטל סיכונים בלתי סבירים בניהול החברה בהתנהלותו מול התובעת והדבר לא עולה בקנה אחד עם התנהלות סבירה של מנהל חברה הפועל לטובתה. אשר להרמת מסך ההתאגדות טענה התובעת שהנתבע פעל באופן ישיר להונות את התובעת ולקפח אותה וכן, כאמור, שנטל סיכונים בלתי סבירים והמשיך להשתמש במושכר בלי לשלם דמי שכירות, וכל זאת בהתעלמות מאי יכולתה הכלכלית של החברה שבבעלותו לפדות את חובותיה כלפי התובעת.

• בנוגע לטענות אלה קבעתי שאין להידרש לכלי הדרמטי של הרמת מסך בעניינו של קרן, ושאין להטיל עליו אחריות אישית:

  "לא מצאתי עילה להרמת מסך בין דקור תעשיות לקרן. התובעת לא הוכיחה באופן מספק שנעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, באופן המצדיק לחייב את קרן באופן אישי בגין התנהלות החברה. לא מצאתי שבהתנהלות הנתבעים היה פסול באופן המצדיק שימוש בכלי חריף זה.

  אשר להטלת אחריות אישית, התובעת לא הוכיחה עוולה כלשהי אותה ביצע הנתבע ועל כן לא ניתן להטיל עליו אחריות אישית. התובעת מכבירה בתיאורים איך הנתבע, "באופן אישי", גרם לה לנזק רב, אך הדבר לא יורד בפועל לרמת ההוכחה הנדרשת לצורך הטלת אחריות אישית. "

• התובעת הגישה ערעור על פסק הדין ובעיקר על קביעתי זו, ובפסק דינו מיום 31.3.22 החזיר, כאמור, בית המשפט המחוזי את התיק אליי על מנת שאוציא תחת ידי פסק דין משליםומנומק בנוגע לשאלת חבותו האישית של מר קרן.

הרמת מסך – המישור הנורמטיבי

סעיף 6(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 קובע כך:

(א) (1)   בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)   באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב)   באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,