ת"א 62262-09-16 שטיינברג ואח' נ' ביטון

בפני בקשה לחיוב התובעים בערובה להוצאות הנתבע.

התובעים 1 ו-2 הם אנשים פרטיים, שזיהו עצמם בכתב התביעה באמצעות דרכונים אמריקאיים ובהתאם לכתב התביעה לפחות הנתבע 1 אף מגדיר את עצמו כ"תושב חוץ". יצוין, כי התובעת השלישית היא חברה בע"מ (כעולה משמה), שלא ברור אם נרשמה בישראל אם לאו. שמה צוין באנגלית בלבד והיא לא זכתה לכל התייחסות בכתב התביעה.

עוד נטען בכתב התביעה (סעיף 5) כי התביעה הוגשה במועד בו הוגשה "מאחר והתובעים נאלצו לגייס כספים לשם הטיפול בתיק באשר לנוכח מעשי הנתבע לא יכלו הם לשכור יצוג משפטי והגיעו לפת לחם".

לטענת הנתבעת, מתקיימים בעניננו התנאים לחיובם של התובעים בערובה להוצאותיו, שכן סיכויי תביעתם קלושים ומצבם הכלכלי קשה, כך שימנע ממנו להפרע מהם הוצאותיו בסוף ההליך. בהקשר זה טוען הנתבע, כי מדובר בתביעה לביטול פסק דין חלוט ששוויו עומד כיום על למעלה ממיליון ₪ וכי תובענה בסכום זה מחייבת אותו "מטבע הדברים" להתגונן כדבעי ועל הצד הטוב ביותר "תוך השקעה מרובה של עמל וממון רב". לפיכך עותר הנתבע לחיוב התובעים בערובה להוצאותיו בסך שלא יפחות מ-100,000 ₪.

עיקר תגובתם של התובעים ביחס הוא "הרצחת וגם ירשת" (ככתוב בסעיף 4 לתשובה). לטענתם מצבם הכלכלי אינו עילה בפני עצמה להטלת חיוב הפקדת ערובה עליהם כתנאי לבירור תביעתם. עוד טוענים התובעים כי הנתבע הטיל עיקול על דירת התובע 2, השווה לטענתם כשלושה מיליון דולר. לפיכך, טוענים התובעים, כי אם חלילה יפסידו בתביעתם "יוכל הנתבע לפעול נגדם בהוצל"פ!", ואין לחסום אותם מבירור תביעתם.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות מטעמם הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לחיוב בערובה להתקבל.