ת"א 6224-12-14 נדם נ' רשות השידור/המשרד הראשי ואח'

בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה ביום 3.12.14 על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (גב' בולוס עואד, להלן - כב' הרשמת) מיום 3.11.14 (להלן - ההחלטה) ועל החלטתה בבקשה לעיון מחדש שנדחתה גם היא ביום 19.11.14.

בהחלטה נעתרה כב' הרשמת לבקשת החייב להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים תוך שהיא מתנה זאת בהפקדת תשלום ראשוני על סך 1,500 ₪ ובתשלום שוטף על סך 450 ₪ לחודש והכול במסגרת החלטה מנומקת ומפורטת שסקרה את בקשת החייב ואת הנתונים הכספיים שהוצגו על ידו.

החייב טוען כי הסכומים שנקבעו בהחלטת כב' הרשמת אינם סבירים בשים לב למצבו הבריאותי, האישי, המשפחתי והכלכלי כפי שהוצגו במסמכים שצורפו על ידו, ובשים לב לכך שהוא מתקיים מקצבת ביטוח לאומי ששיעורה החודשי עומד על כ – 1,730 ₪ בלבד. עוד נטען כי כב' הרשמת לא שקלה את מכלול השיקולים המתבקשים והנדרשים בנסיבות העניין וכי החלטתה אינה ישימה בשים לב למצבו הכלכלי של החייב ולצרכיו הבסיסיים ומשכך שגויה, לשיטת החייב, ומצדיקה התערבות בידי ערכאת הערעור.

עוד נטען כי כב' הרשמת לא זימנה את החייב לחקירה בפניה על מנת שתוכל להתרשם באופן בלתי אמצעי מיכולתו הכלכלית.

ביום 17.11.14 הגיש החייב בקשה לעיון חוזר שנדחתה אף היא.

יצוין כי במסגרת ההליך שבפניי נטען כי ההחלטה מיום 3.11.14 הובאה לידיעת החייב רק ביום 17.11.14 ועל כן לכאורה יש לראות את בקשת רשות הערעור ככזו שהוגשה במסגרת לוח הזמנים הקצוב בדין. הגם שטענה זו אינה חפה מספקות בשים לב לאופן בו נוסחה הבקשה לעיון חוזר מיום 17.11.14 הרי שבשים לב לתוצאה אליה הגעתי אין באמור כדי לשנות.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, ובהחלטת כב' הרשמת - הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

להלן הנימוקים.

עיון בהחלטה המפורטת מעלה כי הנתונים האישיים והכספיים שהוצגו על ידי החייב נבחנו במסגרת ההחלטה בקפדנות ובדקדקנות. ההוצאות השונות, שיעור החוב והתנהלות החייב צוינו בהחלטה באופן ברור ומפורט. עוד נתנה כב' הרשמת דעתה לחוב הכולל בתיקי ההוצאה לפועל הפתוחים כנגד החייב העומד על סך של כ – 50,000 ש"ח.

לאחר עיון בהחלטת כב' הרשמת לא מצאתי כי נפל בה פגם המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור בשים לב לשיקולים שנדרשת ערכאת הערעור לשקול בהליך מסוג זה.

לא יכולה להיות מחלוקת כי עצם קביעת סכום ראשוני, וממילא צו תשלומים, מצויה במסגרת מתחם שיקול הדעת של כב' הרשמת בבואה להכריע בבקשת חייב להכריזו מוגבל באמצעים. זאת בין היתר בשים לב ללשון החוק בעניין זה ולשיקול הדעת הרחב המוקנה לרשם הוצאה לפועל בבקשות מסוג זה והמיושם בכל מקרה לגופו והכול בשים לב לתכלית דיני הוצאה לפועל ולזכויות הזוכים שגם לזכויותיהם יש ליתן משקל מתאים ואיזון ראוי בבקשות מהסוג הנ"ל.

עם כל הכבוד, עצם טענת החייב כי הוא אינו מסוגל לעמוד בשיעור התשלומים שהושת עליו אינה מובילה, ואינה יכולה להוביל, למסקנה כי החלטת כב' הרשמת הינה מוטעית ולא ירדתי לסוף דעתו של החייב בהקשר זה במישור המשפטי. כב' הרשמת ציינה במפורש כי החייב לא חשף את מלוא הנתונים הכספיים המצופים וממילא לא הסביר מדוע אינו ממצה פוטנציאל השתכרותו. על אף פגמים אלה החליטה כב' הרשמת לפנים משורת הדין להיענות לבקשתו של החייב להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים תוך קביעת סכומי תשלומים ברף הנמוך.

סקירת ההחלטה מעלה כי טענות החייב נבחנו לגופן ולראיה סכום החיוב הנמוך שהושת על החייב הן במסגרת התשלום הראשוני והן במסגרת צו התשלומים.