ת"א 62130-12-14 הועד הכללי כנסת ישראל נ' אבריטשר, ת"א 26086-12-14 הועד הכללי כנסת ישראל ואח' נ' אבריטשר ואח'

א. כללי

1. לפניי בקשה שכותרתה "בקשה דחופה לדחיית התביעה בשל עובדות חדשות המגלות על העדר יריבות בין הצדדים".

   ב. רקע

2. התובע הגיש נגד הנתבע שתי תובענות הקשורות בנכס מושא התובענות (להלן: הנכס). בתובענה הראשונה עתר התובע לחייב את הנתבע לשלם לו סך של 636,480 ₪ עבור דמי שכירות שקיבל הנתבע משוכר הנכס לאורך השנים 2005-2013. בתובענה השנייה עתר התובע, שבינתיים תפס את החזקה בנכס, ליתן צו המונע מן הנתבע להימצא במרחק של 200 מטרים מהנכס וכן לחייבו בסכום של 70,000 ₪, בגין נזקים שלטענת התובע גרם הנתבע לנכס בכוונת מכוון.

3. בכתבי ההגנה מטעמו לא כפר הנתבע בזכותו של התובע בנכס, אולם טען, בין היתר, כי הוא דייר מוגן בנכס בעקבות דמי מפתח ששילם לתובע בשנת 2001. הנתבע הוסיף וטען כי קיבל מגזבר התובע רשות לערוך שיפוץ בנכס ואף להשכירו על מנת לכסות את עלויות השיפוץ, וכי רק עם פטירת אותו גזבר החלו להינקט הליכים נגדו. עוד טען הנתבע כי התובע תפס את החזקה בנכס שלא כדין, וכי הנזקים הנטענים לנכס לא היו אלא פעולות הריסה שנקט על מנת לעמוד בהוראות צו הריסה שהוטל עליו, במסגרת הליך פלילי שהתנהל בעניינו בבית המשפט לעניינים מקומיים.

4. בקדם המשפט מיום 27.1.16 הגיעו הצדדים להסכמה שעיקריה היו כדלקמן: שתי התובענות תאוחדנה; הנתבע יוותר על טענותיו בנוגע למעמדו בנכס; ובית המשפט יוכל לפסוק בהליך המאוחד בדרך של פשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, ובמתחם הסכומים שבין 50,000 ₪ לטובת התובע ו-280,000 ₪ לטובת הנתבע. עוד הוסכם על האופן שבו יבוצע צו ההריסה שניתן במסגרת ההליך הפלילי הנזכר, ועל הגשת סיכומים מטעם הצדדים בטרם הכרעה בהליך.

5. בהתאם להסכמת הצדדים, ניתנו החלטות שעניינן אופן ביצועו של צו ההריסה, והתובע אף הגיש את סיכומיו. או אז הגיש הנתבע את הבקשה שכאן, לדחיית התובענה.

   ג. טענות הצדדים

6. בבקשתו טוען הנתבע כי הבעלים הרשומים של הנכס במרשם המקרקעין הם "עניי הפרושים האשכנזים היהודים החסידים בירושלים", וכי בהערות הוסף "ע"י וועד הכללי כנסת ישראל ירושלים...". הנתבע מוסיף וטוען כי בעקבות בקשה שהגיש לבית הדין הרבני האזורי, קיים בית הדין דיון בעניינו של הנכס, וקבע כי התובע אינו נאמן ההקדשות ששמם "הוועד הכללי כנסת ישראל", אלא הרב אריה דביר. לפיכך, כך טוען הנתבע, התובע אינו בעל מעמד בנכס, וממילא הוא אינו זכאי להגיש את התובענות נגדו ויש לדחותן.

7. התובע מתנגד לבקשה. בין היתר טוען התובע כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר; כי היה על הנתבע להגיש בקשה לביטול ההסכמה שאליה הגיעו הצדדים ובקשה כזו לא הוגשה; וכי ממילא הנתבע מנוע מלהעלות טענות נגד מעמדו של התובע בנכס נוכח טענותיו בכתבי ההגנה. כמו כן מעלה התובע טענות בנוגע להליך שהתנהל לפני בית הדין הרבני שהוא כלל לא היה צד לו; בנוגע לדברי הנתבע, כאילו התקיים דיון כלשהו בבית הדין הרבני; ובנוגע לרלוונטיות של החלטת בית הדין לתובענות שכאן. לגופו של עניין טוען התובע כי הוא אכן בעל הזכויות בנכס, וכי הנאמן על פי החלטת בית הדין הרבני הוא חבר הנהלת התובע ואף חתום על ייפוי כוח שנתן התובע לב"כ התובע לצורך ייצוגו בהליכים משפטיים.