ת"א 62097-12-13 אגטשי ואח' נ' ויין

בפני "בקשה דחופה לתיקון פרוטוקול מיום 18/2/2015" שהגישו התובעים, שבמסגרתה מבוקש לשנות את הפלוגתאות והמוסכמות שנרשמו במהלך הדיון, בטענה כי הסכמת התובעים לגביהן נרשמה בטעות. במסגרת הבקשה ביקשו התובעים גם לעיין מחדש בהחלטה שניתנה בתום הדיון, ליתן לנתבע רשות להתגונן בתביעה שהגישו נגדו. בבקשה לעיון מחדש מתמקד רובה המכריע של התשובה לתשובה שהגישו התובעים. הנתבע מצידו טוען כי אינו זוכר את הנוסח המדויק של דברי בא כוח התובעים, אולם מבחינה מהותית הפלוגתאות שנרשמו אכן משקפות את עמדות הצדדים ואת טענותיהם גם בהמשך הדיון. הנתבע מתנגד כמובן לבקשה לעיון מחדש בהחלטה בדבר מתן הרשות להתגונן.

לעניין הבקשה לתיקון פרוטוקול: למיטב זכרוני, הפרוטוקול שיקף נכונה את הדברים שסוכמו לאחר הדיון הקצר שהתנהל בעניין הפלוגתאות, לכל הפחות על פי הבנתי. אוסיף כי אף שאיני זוכר אם כך נעשה גם במקרה שכאן, על פי רוב לאחר הניסוח המשותף של הפלוגתאות אני נוהג להקריא לצדדים את הנוסח, על מנת לוודא כי הם מסכימים לו. מכל מקום, בין אם מדובר באי הבנה, ובין אם מדובר בבקשה של התובעים לחזרה מהסכמה דיונית שהושגה, הרי שנוכח השלב שבו הועלתה הטענה ונוכח העדר הסתמכות מצד הנתבע, איני רואה כל מניעה מלקבל את הבקשה במובן המהותי, היינו להורות כי כל צד יהיה רשאי לטעון את מלוא הטענות שהוא מבקש לטעון בהתאם לכתבי הטענות שהגיש בטרם הדיון, ובלא שיוגבל אך ורק על פי הפלוגתאות כפי שהן מופיעות בפרוטוקול מיום 18.2.15 (ועל השיקולים השונים שיש לשקול בעניין זה ראו: ת"א (י-ם) 6241/04 עזבון נבלסי נ' טדסה (19.2.2007)).

במאמר מוסגר אציין כי לא הוברר לי מדוע מבקשים התובעים לבטל את הפלוגתאות שהושגו. הלוא כפי שעולה מדברי התובעים עצמם בתשובתם לתשובה, הפלוגתאות הן אכן השאלות המהותיות השנויות במחלוקת בין הצדדים: התובעים טוענים כי רשות השימוש שניתנה לנתבע פקעה זה מכבר וכי הפיצוי המוסכם מגיע להם, ואילו הנתבע טוען כי רשות השימוש הוארכה בארבע שנים (החל מתום שנת 2011 ועד לתום שנת 2015), ובדיון ביקש גם לטעון כי בכל מקרה חלקו של הפיצוי המוסכם צריך להשתלם לבעל הנכס. אפילו היו נותרות הפלוגתאות על כנן, לא היה בהן כדי למנוע מהתובעים להעלות כל טענה או להביא כל ראיה כדי לבסס את עמדתם ביחס לפלוגתאות (ואת עיקרי הטענות פירטו התובעים בתשובתם לתשובה). טענות אלה אינן אמורות להשפיע על ניסוח הפלוגתאות בין הצדדים, שכאמור נראה כי הן הרלוונטיות לצורך ההכרעה בתיק.

כך או כך, נוכח בקשת התובעים אני מבטל את הפלוגתאות שנקבעו בדיון, כאמור. יובהר כי איני רואה מקום להיעתר לבקשה לקבוע כי במסגרת הדיון הושגה המוסכמה שאותה ביקשו התובעים לעגן בפרוטוקול (כעולה מהפיסקה השנייה לסעיף 4 שבבקשת התובעים), אם כי המוסכמה עולה מאליו נוכח כתבי הטענות של שני הצדדים.

לעניין הבקשה לעיון מחדש בהחלטה בדבר מתן הרשות להתגונן: אין באמור לעיל כדי לשנות את ההחלטה שניתנה בתום הדיון, וזאת הן לעניין מתן הרשות להתגונן, והן לעניין תיקון כתב ההגנה באמצעות הוספת הטענה שהעלה הנתבע בדיון, בנוגע לשיעור הפיצוי המוסכם שהתובעים זכאים לו. הנימוק למתן הרשות להתגונן פורט בסעיף 4 החלטה הנזכרת ואיני רואה צורך להוסיף עליו. טענותיהם של התובעים, נכבדות ככל שתהיינה, אינן מצדיקות לסגור בפני הנתבע את הדלת בפני ניהול ההליך לגופו.

אשר לבקשה להוספת טענה לבקשת הרשות להתגונן, הרי שסברתי כי יש לקבלה, נוכח העובדה שהתיקון יאפשר להכריע בשאלות שבאמת שנויות במחלוקת בין הצדדים, ונוכח השלב המוקדם שבו נתבקש, עוד בטרם ניתנה רשות להתגונן ולמעשה עוד בטרם הוגש כתב הגנה.

סיכומו של דבר: הבקשה מתקבלת בחלקה, במובן זה שכל צד יהיה רשאי לטעון את מלוא הטענות שהוא מבקש לטעון בהתאם לכתבי הטענות שהגיש בטרם הדיון, ובלא שיוגבל אך ורק על פי הפלוגתאות כפי שהן מופיעות בפרוטוקול מיום 18.2.15. לא מצאתי לנכון לשנות את ההחלטה שניתנה בתום הדיון לעניין מתן הרשות להתגונן ולעניין הוספת טענה לבקשת הרשות להתגונן (וממילא לכתב ההגנה).

בנסיבות המקרה, ונוכח קבלת הבקשה בחלקה, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב אדר תשע"ה, 03 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.