ת"א 62095-07-14 חרבג'י נ' פאהום ואח'

בפני בקשה שהגיש התובע "לתיקון כתב תביעה והוספת נתבע נוסף".

בתמצית, ענייננו בתביעה שהגיש התובע נגד הנתבע, בגין נזקים שלטענתו גרם לו האחרון אגב התקשרות בהסכם להפעלת בית מאפה באיטליה. במסגרת ההסכם בין הצדדים יחד עם אדם נוסף בשם כמאל מהואש (להלן – מהואש) , שכונה הסכם מייסדים, הסדירו הנ"ל את היחסים ביניהם בקשר לשותפות בחברה רשומה באיטליה למטרת הפעלת העסק. התביעה הינה כאמור בגין נזקים שלטענת התובע נגרמו לו עקב מעשיו ומחדליו של הנתבע בקשר להפעלת העסק הנ"ל, וכן הפרת התחייבויות שניתנו מצדו, וסכומה הועמד על סך 827,000 ₪.

לאחר שתי ישיבות קדם משפט שהתקיימו בתיק (לפניהן התקיים דיון בבקשת התובע למתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הנתבע, אשר נדחתה), הסכימו הצדדים לפנות להליך של גישור, הליך שלפי העולה כעת בין השורות של הבקשה והתגובה שבפני, נראה שלא צלח.

בטרם נמסרה הודעה מטעם הצדדים אודות תוצאות הגישור, בהתאם להחלטה בעניין זה, הגיש התובע את הבקשה שבפני. במסגרת הבקשה מבוקש לצרף את מהואש הנ"ל כנתבע נוסף. לבקשה צורפה טיוטת כתב תביעה מתוקן. לטענת התובע, הוא נמנע מלצרף את מהואש כנתבע בכתב תביעתו במקור, בשל היחסים הטובים ששררו ביניהם ואף קרבת משפחה מסוימת, ועקב כך העדיף שלא להתעמת מולו משפטית. אלא שבאוגוסט 2016 הומצא לידיו כתב תביעה קטנה שהגיש מהואש כנגדו בסך 33,500 ₪, שעילתה חוב נטען של התובע כלפיו במסגרת ההתקשרות להקמת בית המאפה. מכאן, לטענתו, הצורך המאוחר שעלה בהגשת הבקשה לתיקון. התובע טוען כי יש להיעתר לבקשתו על בסיס תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, בהתחשב בכך שהתביעה עודנה בשלב דיוני מקדמי ובהתאם למגמה הליברלית הנוהגת בפסיקה ביחס לכתבי טענות.

הנתבע מתנגד לבקשה עקב השיהוי הרב בהגשתה, לאחר שתם שלב קדם המשפט ונוכח הרחבת היריעה הנכללת בכתב התביעה המתוקן אותו הוא מבקש להגיש.

לאחר עיון בעמדות הצדדים אני רואה לדחות את הבקשה.

ענייננו בבקשה להוספת בעל דין נוסף. סוגייה זו מוסדרת בתקנה 24 לתקנות סדר הדין, הקובעת כי בית המשפט רשאי בכל שלב משלבי הדיון, להורות על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה. ההכרה בבעל דין "כדרוש" לפי התקנה הנ"ל, נעשתה בפסיקה בעיקר במצבים בהם לא ניתן יהיה להכריע באופן הולם ויעיל בתובענה כפי שהוגשה מבלי שפסה"ד שיינתן יחייב בגדר מעשה בית דין אף כלפי פלוני שלא נכלל בה מלכתחילה, או כאשר זכויותיו של פלוני או מי מהצדדים להליך עלולות להיפגע אילולא הצירוף. דוגמא מובהקת לכך היא כאשר מדובר בפסק-דין חפצי או בקשה לסעד שיש בו להשפיע ישירות על זכותו של אדם שלישי (רע"א 9572/06 שירותי בריאות כללית נ' קורלנד ואח' (פורסם במאגרים) (2007); רע"א 2228/15 ג'י.טי.טס פאוור סולושנס לימיטד ואח' נ' נתיבים דרום בע"מ ואח' (פורסם במאגרים) (2015)). עוד הודגש בפסיקה, כי שאלת הצורך בצירופו של בעל דין נוסף להליך, נבחנת באספקלריה של התביעה כפי שהוגשה, ולא של הליך עתידי נוסף כלשהו ככל שיפתח. ראו לעניין זה רע"א 1012/01 עפיף ואח' נ' ג'סאן ואח' (פורסם במאגרים) (2002), מפי כב' השופט ריבלין:

"תקנה 24 הנ"ל מעניקה לבית המשפט סמכות לצרף תובע או נתבע נוסף אשר נוכחותו בבית המשפט דרושה "כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". כך, למשל, טענת נתבע שלא הוא כי אם אדם אחר גרם לתאונה אינה בעליל טענה המחייבת את נוכחותו של האחר במשפט. מטרת המשפט היא לקבוע את אחריותו של האדם אשר נתבע לדין. אם יקבע בית המשפט, אגב דחיית התביעה כי אדם אחר אחראי לתאונה, אין פירושו שאותו אחר הוא בעל דין דרוש כבר עתה, וכי צירופו של אותו אחר חיוני על מנת שבית המשפט יכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה. הטעם לכך הוא, כי 'השאלות הכרוכות בתובענה' פירושן, הפלוגתאות העולות מן התביעה כמו שהוגשו, ולא הפלוגתאות מתביעה אחרת שהתובע יכול היה להגישה. תקנה 24 אינה מיועדת למנוע ריבוי משפטים, כי אם לאפשר צירוף בעל דין שנוכחותו דרושה על מנת שבית המשפט יוכל להכריע ביעילות ובשלמות בפלוגתאות שקמו עקב הגשת התובענה העומדת לבירור"