ת"א 62089-03-16

עיינתי בתגובות הצדדים לפניית המומחית.

1. לא על נקלה תיפסל חוו"ד של מומחה מטעם ביהמ"ש .

2. יחד עם זאת המקרה דנן מייצג את אחד המקרים בהם מן הראוי, ולו למען מראית פני הצדק, אם לא למעלה מזה, למנות מומחה אחר, ואף לקבוע שחווה"ד של ד"ר הורוביץ לא תעמוד בפניו.

3. ממכתב מומחית ביהמ"ש שפנתה לבקש הוראות, עולה כי לעת בדיקת התובע שגתה לחשוב שמדובר בחוו"ד פרטית שהיא מתבקשת לתן מטעמו של התובע, ובתום בדיקתה מסרה לו תעריף (לבדיקה פרטית) , התובע שלם, והמומחית מסרה בידיו את חווה"ד. לפי דברי התובע בתצהירו מדובר ב 2000 ₪. יוער כי גם אם מדובר בסכום הכולל מע"מ, אין התאמה לשכר המומחה שנקבע על ידי ביהמ"ש: 4600 ₪ ומע"מ, בחלוקה שווה בין שלושה בעלי דין, שאמורים לשלם 1794 ₪ כל אחד.

4. נפלה אפוא טעות בתום לב מלפני המומחית, ומשגילתה את הטעות – פנתה לביהמ"ש לקבל הוראות, ויפה שכך הקדימה ועשתה. ביהמ"ש נותן אמון במומחית, אולם משנפלה טעות מעין זו וחווה"ד כבר נכתבה ונמסרה לתובע כחוו"ד פרטית, הן הצדק ולמצער מראיתו, אינם סובלים כי זו תהא חווה"ד שתשמש את ביהמ"ש כחוו"ד מומחה מטעמו.

5. גם משעה שמדובר בטעות בתום לב של המומחית, בפן התוצאה הדיונית, מדובר בפגם שיורד לשורשם של דברים, ומשכך יש למנות מומחה אחר ואף לא להציג בפניו חווה"ד.

6. המומחית טוענת, שהתובע הגיע רק עם דיסק MRI (לא שנוי במחלוקת – שכן בא כוחו שלח את המסמכים הרפואיים במכתב הפניה מטעמו למומחית), ומסר לה שאינו מיוצג. המומחית הניחה אפוא שמדובר בחוו"ד פרטית, כאשר לעתים מבקשים גם אנשים לא מיוצגים לקבוע תור לצורך הערכת נכות. התובע טוען מצידו כי דווקא השיב למומחית, בתגובה לשאלתה, כי נשלח לבדיקה מטעם עו"ד (יוער כי גם משעה שמיוצג אדם, יכולה הבדיקה להיות כמובן לצורך חוו"ד פרטית מטעמו).

7. שורש התקלה לא בואר עד תום, ונראה כי יסודה בכך שחלק מן המכתבים עם החומר הרפואי הגיעו למומחית, או שמא זו עיינה בהם רק לאחר הבדיקה, ולפיכך לא "הצליבה" בין אותם מכתבים לבין מטרת הבדיקה, כמינוי מטעם ביהמ"ש. יחד עם זאת גם ממכתב המומחית עולה מבין השיטין כי לפחות חלק משלושת מכתבי הפניה של ב"כ הצדדים, המיידעים אותה בדבר היותה מינוי מטעם ביהמ"ש- כבר הגיעו ליעדם במועד הבדיקה. שני המכתבים הראשונים הם מתאריכים 14 ו 15 למרץ, והשלישי מ 26.3.17. בדיקת התובע התקיימה ב 19.4.17 (כעולה ממכתב המומחית מ 23.4.17 בו ביקשה מתן הוראות). נראה אפוא כי מדובר במה שהנו בעיקרו שגגה של המומחית שהייתה יכולה להיוודע בכך שמדובר בבדיקה מטעם ביהמ"ש. גם במכתבה מציינת המומחית כי במועד הבדיקה טרם עיינה בכל החומר הרפואי – אך החומר הרי נשלח אליה במכתבי עוה"ד, ושלושת המכתבים מציינים כי מדובר במינוי מטעם ביהמ"ש, תוך ציון שם התובע.

אין ספק כמובן, שמדובר בשגגה בתום לב מצד המומחית, וכזאת יכול שיקרה (גם בהנחה לטובת התובע, כי אכן לא ביקש להטעותה). יחד עם זאת משנפלה השגגה, אני מורה למומחית להשיב לתובע את השכר ששלם בגין הבדיקה.