ת"א 62021-03-14 עמיגור ניהול נכסים בע"מ נ' זרקו ואח'

בהעדר הגנה בענינו של נתבע 2. דיון בפנַי נקבע לתאריך 13.11.2014. או-אז ניתנה לנתבע 2, שהופיע ואינו מיוצג, אורכה לשם שקילתה של אפשרות להיעזר בסיוע משפטי. עוד הובהר, כעולה מן הפרוטוקול וההחלטה שם, כי היה עליו להגיש כתב-הגנה והוא לא עשה כן. בדיון, שהתקיים בתאריך 18.12.2014, הודיע נתבע 2 כי החליט שלא להיעזר בעורך-דין ובכוונתו לייצג את עצמו (פרוטוקול, בעמ' 6, ש' 13). דא עקא כי כתב-הגנה לא הוגש אפילו אז. דומה כי בכך קמו התנאים, הקבועים בתקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, היינו, כי "נתבע שלא הגיש כתב הגנה תוך המועד שנקבע לכך, יתן בית המשפט או הרשם פסק דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד...".

3.בכל זאת, על מנת שלא יימצא ענינו של נתבע 2 מקופח, והרי סעד שנתבקש הוא של פינויו מן המקום אשר משמש לו קורת-גג, נתאפשר לנתבע זה להעלות, ולוּ על-פה במעמד הדיונים, טענות להגנתו בפניו של בית-המשפט. דרכו בכך – לא צלחה. את השאלה אם הוא בעל זכות כלשהי להתגורר בנכס, שבו משוכן אביו במסגרתו של דיור מוגן לקשישים בלבד, הוא ביקש להניח לפתחו של בית-המשפט. "אני לא יודע אם מגיעות לי זכויות", אמר בדיון ביום 13.11.2014 (פרוטוקול, בעמ' 2, ש' 28); "אני לא יודע אם יש לי זכויות או אין לי זכויות [בנכס]" השיב כשנשאל מדוע לא הגיש כתב-הגנה (שם, בש' 30-29). בישיבה הנוספת הוא הטעים: "בעניין זכויותיי אני שואל את בית המשפט" (עמ' 6, ש' 17-16). לאחר שהובהר כי בית-המשפט לא יוכל לשמש לנתבע 2 פֶּה ויועץ, ואפילו לאחר שבית-המשפט שאלו מפורשות אם יבקש להציג ראיות כלשהן, לרבות עדויות, מסמכים או תמונות (פרוטוקול, בעמ' 7, ש' 23-22), לא השמיע הלה כל טענה ממשית להגנתו. הוא התקשה לבסס, כנדרש, מקור חוקי כלשהו לזכותו להחזיק בנכס, שממנו עתרה התובעת לפינויו. נתבע זה ניסה להיאחז בטענות רופפות ולפיהן הוא מסייע לאביו לפי בקשת הלה; כי התובעת גבתה ממנו שכר-דירה נוסף בעבר מגוריו ובכך כמו השלימה עם זכותו להתגורר במקום; וכי דיירים נוספים במוסד מתגוררים עם ילדיהם. בענין האחרון מסר נתבע 2 את שמה של מנהלת המוסד, אלא שכמבואר בידי בא-כוחה של התובעת, זו מתגוררת בדירה עם משפחתה מכוח תפקידה. לענין הרשוּת הרי שלא זו בלבד שהובהר כי זו מעולם לא ניתנה לנתבע, אלא שברי כי בהגשתו של כתב-התביעה ניטלה כל רשות מעין זו. ובכל הנוגע לעזרה לאב הרי שלא זו בלבד שבכך אין להקים זכות לשהות בדיור ציבורי המיועד לקשישים בלבד, אלא שעמדתו של האב, בעצמו ובאמצעות באת-כוחו, הייתה כי בעוד שהוא מבקש לשמור על זכותו לדיור ציבורי הרי שבנו, נתבע 2, כופה עליו בפועל את נוכחותו בדירה ובכך מסכן את זכאותו זו.

4.מסקנתי היא כי לא עלה בידי נתבע 2 להציג הגנה כלשהי. לפיכך, אני נעתר לתובענה בענינו. התובענה מתקבלת וניתן בזה צו, המחייב את נתבע 2 לפנות את הנכס הנדון – דירה, שמספרה ברישומי התובעת הוא 7754/601 וכתובתה ברחוב השומר 10/61 בבת ים. צו זה, אטעים בפרט לנוכח עמדתה המרחיבה של התובעת, אינו מונע מן הבן לבקר את אביו, בשעות המקובלות ולפרק הזמן ההולם ביקור. נאסר על נתבע 2 לדוּר בנכס. וככל שלתובעת טענה כלפי עצם נוכחותו בַּמָּקום, הרי שההליך המתאים לבירורה אינו עתירה לסילוק-יד. הדין מספק אמצעים אחרים, בהליך מתאים בפניה של הערכאה המוסמכת לדבר.

5.היות, שבדיון מיום 18.12.2014 הודיעה התובעת כי תסתפק בזאת וכי עם מתן צו כאמור היא לא תעמוד על תביעתה כלפי נתבע 1, הרי שתביעתה נגד נתבע 1 נמחקת.

נסיבות הענין הן כאלו, שלא ייעשה צו להוצאות.

זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי, בתוך 45 ימים.

המזכירות תמציא העתקו של פסק-דין זה לכל הצדדים, לרבות במסירה אישית לנתבע 2.

ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ה, 21 דצמבר 2014, שלא במעמד הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: