פלוני נ' כעביה ואח'

התובע הגיש תביעה לפיצוים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו בתאונה מיום 31.12.12. הצדדים חלוקים בשאלה האם אירוע הנזק הינו תאונת דרכים אם לאו.

1. התובע, רתך במקצועו, הועסק על ידי הנתבעת 5 כראש צוות רתכים ונפגע במסגרת עבודתו. בכתב התביעה נטען כי במועד האירוע, עסק התובע בהרכבת צינור מים בקוטר 60 צול אשר נישא על ידי כלי הנדסי מסוג מחפר. תוך כדי פעולת ההרכבה נשברה אוזן ההרמה שחוברה לזרוע הכלי, הצינור והאוזן נפלו והתובע נפגע מחלקים שעפו לעברו, נפל לתעלה וכתוצאה מכך נפצע ונזקק לטיפול רפואי.

2. המחפר היה בבעלותו של הנתבע 2, והנתבע 1 הוא שנהג בו; המחפר בוטח על ידי הנתבעת 3 בפוליסת ביטוח שנרכשה על ידי הנתבעת 4.

3. בכתב התביעה נטען כי התאונה מהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), ולחילופין ככל שייקבע שאין מדובר בחבות שמקורה בחוק זה, הרי שעל הנתבעים לפצות אותו בהתאם להוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

4. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") ולתובע נקבעה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור 44%. הופעלה תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, כך שנכותו של התובע הועמדה על שיעור של 66%.

5. הנתבעים כפרו בחבותם: הנתבעים 2-1 טענו בכתב ההגנה מטעמם כי האירוע אינו מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד וכי כלל לא הייתה מעורבות של הכלי ההנדסי באירוע התאונה; הנתבעות 4-3 טענו בכתב ההגנה מטעמם כי האירוע אינו מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד; הנתבעת 5 טענה כי התאונה הינה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

6. נוכח המחלוקת בשאלת החבות, הוריתי ביום 21.2.17 על פיצול הדיון, באופן שתחילה נשמעו הראיות בשאלה האם מדובר בתאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד או בתאונה שאינה תאונת דרכים.

7. עדויות הצדדים נשמעו בתאריכים 9.5.17, 14.9.17, ו- 8.11.17; בדיון שהתקיים ביום 8.11.17 הסכימו הצדדים כי אוזן ההרמה לא הותקנה על ידי יצרן הכלי ההנדסי וכי במסגרת פסק הדין בשאלת האחריות לא תידון השאלה מי האחראי להתקנתה.