ת"א 61888-12-13 רחום נ' הונא

1.אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע ערב אישית להתחייבויות הנתבעת בהסכם בינה לבין צד שלישי (להלן: הנושה) מיום 6.3.2006; כי הנתבעת והתובע נתבעו על ידי הנושה; כי ביום 27.3.2007 התובע כרת הסכם פשרה עם הנושה לפיו ישלם לו 250,000 ₪ כסילוק מלא של החוב של הנתבעת ושלו כלפי הנושה; וכי התובע אכן שילם לנושה סכום זה. בתביעה זו, תובע התובע, כערב ששילם לנושה למילוי ערבותו, מהנתבעת, כחייבת החוב הנערב, להשיב לו את הסכום שהוא שילם לנושה. זאת, לפי סעיף 9 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967, הקובע:

2.הנתבעת הודתה בחוב כלפי הנושה מושא ההסכם ובתשלום סך 250,000 ₪ על ידי התובע לנושה (פס' 19 לכתב ההגנה; להלן: סכום מילוי הערבות), ואין בפיה טענה לפיה היתה עשויה להיות מופטרת כלפי הנושה (סעיף 10 לחוק הערבות). טוענת היא, ראשית, שהיא כבר השיבה לתובע את הסכום שהוא שילם לנושה (פס' 22 לכתב ההגנה), ושנית ובנוסף לכך, כי התובע שלשל לכיסו כספים שהיו צריכים להגיע לידיה.

נטלים

הנטל בטענת קיזוז

3.טענת הנתבעת, לפיה התובע נטל לידיו כספים שהיו מגיעים לה, היא טענת קיזוז, שהנטל להוכיחה רובץ על כתפי הנתבעת (ע"א 2196/93 מכבסת שלג חרמון בע"מ (בפירוק) נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 744, 746 ליד האות ה' (1996); ע"א 6429/98 רמאל חברה לטקסטיל (1991) בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (23.1.2000); קדמי בע' 1744).

דילוגו המשולש של הנטל בטענת "פרעתי", נוכח טענת התובע שהחוב שנפרע היה חוב אחר

4.טענת הנתבעת לפיה היא השיבה לתובע את סכום מילוי הערבות, היא טענה מסוג "פרעתי" הנטענת אל מול עילת תביעה כספית (רע"א 296/11 נג'אר נ' עליאן, פס' 7 (23.2.2012); ע"א 4600/08 האולפנים המאוחדים בע"מ נ' ברקי פטה המפריס ישראל בע"מ - מר יצחקי שני, פס' 8 (4.4.2012); יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1746 (מהדורה משולבת ומעודכנת 2009)).