ת"א 61839-12-12 עירית ירושלים נ' מוגרבי

על-פי טענת התובעת, עיריית ירושלים (להלן גם – עיריית ירושלים או העירייה), בתביעה הנדונה, על הנתבע לשלם לה סכום של 187,440 ₪ נכון למועד הגשת התביעה, בשל חובות ארנונה המתייחסים לתקופה שמיום 1.1.1995 ועד יום 31.12.2011 בקשר לנכס שעל-פי הנטען, הנתבע החזיק בו בתקופה האמורה.

מנגד טען הנתבע כי אין לחייבו בסכום הנתבע. זאת בין השאר, מן הטעם שהנכס שבגינו נתבע לשלם את מסי הארנונה הרוס ואינו ראוי לשימוש זה כעשרים שנה, כי בפועל אינו מחזיק בו מאז שנת 1987 וכי בכל מקרה, רובה ככולה של התביעה התיישן זה מכבר.

א.עיקרי העובדות וההליכים הרלוונטיים להכרעה בתביעה הנדונה

עיקרי ההליכים

2.כתב התביעה הוגש ביום 31.12.2012 בהליך של סדר דין מקוצר. כל אשר נטען בו הוא כי חובו של הנתבע עבור ארנונה בגין נכס שמספר זיהויו בעירייה הוא 30925-004-000-0053, הנמצא ברחוב חאתם א-טאי 18 בירושלים (להלן – הנכס) הוא בסך של 187,440 ₪, נכון ליום 30.12.2012. עוד נאמר, כי ביום 30.3.2011 נשלחה את הנתבע דרישת תשלום והתראה טרם נקיטת הליכי אכיפה. לכתב התביעה צורף תדפיס גיול חוב ארנונה, ממנו עולה כי החובות בקשר לנכס מתייחסים אל התקופה שמיום 1.1.1995 ועד 31.12.2012 וכן מכתב ההתראה (נעיר, כי משמעות המילה "גיול", הנגזרת מהמילה 'גיל' (aging), היא מיון יתרות חשבון לפי משך זמן קיום היתרות).

משלא הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן מפני התביעה, עתרה התובעת למתן פסק-דין בהיעדר הגנה וביום 11.6.2013 נעתר כבוד הרשם א' פוני לבקשתה ונתן פסק-דין על מלוא הסכום הנתבע, בתוספת שכר-טרחת עורך-דין בסך של 16,158 ₪ והוצאות משפט בסך של 2,308 ₪.

ביום 26.6.2014 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין שניתן כאמור, בהיעדר הגנה ובמקביל הגיש גם בקשת רשות להתגונן. עוד בטרם ניתנה החלטה בבקשה לביטול פסק הדין, ביקש התובע לתקן את בקשתו לביטול פסק הדין ובקשתו התקבלה בהחלטת הרשם מיום 27.8.2013. בהתאם לכך, הגיש הנתבע ביום 3.9.2013 בקשה מתוקנת לביטול פסק הדין שבמסגרתה טען, בנוסף על הטענות שטען קודם לכן, כי התביעה המתייחסת אל התקופה שבין שנת 1995 לשנת 2005, התיישנה עוד בטרם הוגשה.

ביום 22.12.2013 הודיעה התובעת כי היא מסכימה לכך שפסק הדין שניתן בהיעדר הגנה יבוטל וכן הודיעה על הסכמתה שלנתבע תינתן רשות להתגונן מפני התביעה. לנוכח הודעה זו ניתנו ביום 9.3.2014 החלטות הרשם המקבלות את שתי בקשותיו של הנתבע ובהתאם לכך בוטל פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה ולנתבע ניתנה רשות להתגונן (גם בעניין זה נעיר, כי התובעת, משום מה, נוקטת בכל כתבי הטענות מטעמה בצירוף "רשות להגן". צירוף זה, שמשום מה משמש רבים, לא רק שאינו מופיע בתקנות סדר הדין האזרחי, אלא שהוא שגוי. נתבע שהוגשה נגדו תביעה בהליך של סדר דין מקוצר מבקש להתגונן מפני התביעה שהוגשה נגדו ואינו מבקש "להגן" על התביעה, מפניה או כל כיוצא באלו).

3.בהתאם להחלטה מיום 29.5.2014 הגישו בעלי הדין תצהירי עדות ראשית. תצהירי התובעת הוגשו ביום 30.6.2014 וכללו את תצהירו של מר יהושע (שוקי) קרה, מנהל מחלקת השומה בעיריית ירושלים ואת תצהירו של החוקר הפרטי, מר רמי דר. מטעם הנתבע הוגש ביום 17.7.2014 רק תצהיר שלו.