ת"א 61839-07-14 קדמאני נ' קדמאני ואח'

1.השאלה העומדת להכרעה הינה האם מוסמך בית משפט זה, לאחר שיצהיר על תוקף הסכם שיתוף במקרקעין, ליתן צווים אופרטיביים, בין היתר לרשם המקרקעין.

2.כותרת התביעה שלפניי היא הצהרתית. בתביעה, עתר התובע ליתן תוקף להסכם מיום 8.3.13 לשיתוף במקרקעין הידועים כחלקה 13 בגוש 18886 מאדמות המועצה המקומית ירכא בשטח של 10,955 מ"ר (להלן: "המקרקעין"). כמו כן עתר התובע כי הסכם השיתוף והתשריט הנלווה לו יירשם בלשכת רישום המקרקעין, כאשר בית המשפט יורה על כך שההסכם ישמש תחליף להסכמת הצדדים או לחתימתם על כל המסמכים הנדרשים כלפי הרשויות השונות.

3.במעמד הדיון ביום 4.2.15 עורר בית המשפט מיוזמתו את שאלת סמכותו העניינית.

4.מספר מילים על התביעה. בכתב התביעה נטען כי אין מחלוקת כי שטח המקרקעין היה בבעלות התובע, אשר העביר לידי כל אחד מחמשת בניו שטח בן 2,191 מ"ר. התובע טען כי נכרת ונחתם הסכם שיתוף (נספח ב' לכתב התביעה) וכל הצדדים (ששה צדדים) חתמו על הסכם השיתוף. משבא התובע לרשום הסכם השיתוף בלשכת רישם המקרקעין סירב הנתבע- בנו של התובע, לחתום על המסמכים הדרושים לשם רישום ההסכם בלשכת רישום המקרקעין. מכאן התעורר הצורך בהגשת התביעה. התובע עתר "להורות כל ההסכם והתשריט הנלווה אליו ירשמו בלשכת רישום המקרקעין", וכן "להורות כי פסק הדין ישמש תחליף להסכמת הצדדים או על כל המסמכים הנדרשים כלפי הרשויות השונות לרבות לשכת רישום המקרקעין" (סעיף 21 לכתב התביעה).

5.בהחלטה מיום 4.2.2015 הוריתי לצדדים להתייחס לשאלת הסמכות העניינית של בית המשפט . לשיטת התובע, המדובר במחלוקת הנוגעת לשימוש במקרקעין, המצויה בסמכותו של בית משפט זה, כאשר לטענתו, ככל שיתעוררו שאלות הנוגעות לבעלות בקרקע, יוכל בית משפט זה להכריע בהן אגב גררא. עוד לטענתו, בית המשפט לענייני משפחה אינו מוסמך לדון בתובענה כיוון שחלק מן הצדדים בתיק שהינם חיוניים להכרעה (כמו הנתבע מס' 4 שרכש את זכויותיו של הנתבע 1) אינם בני משפחה. עוד לטענתו, המחלוקת בין הצדדים אינה נובעת מהיותם בני משפחה, אלא מטענת הנתבע מס' 1 לפיה חתימתו על הסכם השיתוף פגומה בשל מצבו הנפשי.

6.במעמד הדיון ביום 29.5.15 בית המשפט הודיע לצדדים כי לאחר עיון בטענות התובע הגיע למסקנה כי הינו מוסמך לדון בתובענה, ככל שהדבר נוגע להצהרה על תוקפו של הסכם השיתוף, אולם אין בסמכותו ליתן צווים אופרטיביים המופנים לרשם המקרקעין. בעקבות החלטה זו עתר התובע להעביר את התובענה לבית המשפט המחוזי. בעקבות בקשה זו, התנהל הדיון ביום 20.10.15 בשאלה זו, והוחלט כי ההחלטה תינתן בשלב מאוחר יותר.

7.אני מקבל טענת התובע, כי בית המשפט לענייני משפחה אינו מוסמך לדון בתביעה, מן הנימוקים שהועלו בתגובתו. והשאלה אם כל הסעדים שנתבעו מצויים בסמכות בית המשפט השלום.

8.סעיף 123(ב)(2) לחוק המקרקעין התשל"ט-1979 קובע כי בפנקסי המקרקעין יירשמו:

"פסקי-דין, החלטות וצווים שניתנו על ידי בית משפט או על ידי רשות אחרת המוסמכת לכך על פי דין, והוגשו לרשם"

בהתאם לכך, תקנה 31 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום) התשע"ב-2011 מורה כי :

"רשם ירשום כל פסק דין, צו או החלטה אחרת של בית משפט, אם הורה בית המשפט על רישומה, או אם קיימת בדין הוראה המחייבת את רישומם בפנקסים".

מעבר לכך, כלל ידוע הוא כי "משניתן צו על-ידי בית-משפט מוסמך, כל עוד לא בוטל הצו, אין רשות מינהלית רשאית להתנכר לו" (ראו: עא 288/95 ג'ורג'ט נקולא סארגי לחאם נ' נימר סלים אל-זארובי פד"י נד (2) 598).

9.כידוע סמכותו של בית המשפט מוסדרת בסעיף 51 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984, הקובע כי "תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שענינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה" הינם בסמכותו של בית המשפט השלום.

10.לאחר ששבתי ועיינתי בחומר, ולאחר לא מעט לבטים, מצאתי כי בית המשפט מוסמך לדון בתביעה, כפי שהוגשה. הבקשה היא להצהיר על ההסכם הנוגע ל"חלוקת השימוש במקרקעין" כהסכם כשר לרישום ולרשום את ההסכם בלשכת רישום המקרקעין עפ"י פסק הדין, וזאת מוסמך בית המשפט ליתן מכח סמכותו עפ"י סעיף 51 הנ"ל. נראה כי הצהרה כי ההסכם כשר לרישום, בכפוף להשגת המסמכים הדרושים לכך, די בה כדי לרשום את ההסכם בלשכת רישום המקרקעין מכח הצהרת בית המשפט ובהתאם תקנה 31 לתקנות המקרקעין.

11.הגם שמדובר במקרה גבולי, מצאתי כי העניין נמצא בסמכותו של בית המשפט מאחר והסכסוך כולו הוא סכסוך הנוגע לחזקה ושימוש במקרקעין.

12.אני קובע קדם משפט ליום 26.1.16 בשעה 10:30.

13.המזכירות תזמן את הצדדים.