ת"א 6183-12-12 ויצמן נ' גל יוזמה נדל"ן בע"מ

בהתאם להסכמת בעלי הדין, ניתן בזה פסק דין, על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984 (להלן: "החוק").

תחילתם של ההליכים שבפני, בתביעת כספית בשל ליקויי בנייה נטענים בדירה אותה רכש התובע מהנתבעת (להלן: "הדירה"), על סך של 165,431 ₪, נכון למועד הגשתה (4.12.12), לפי הפירוט הבא: ליקויים ע"פ חוו"ד- 66,539 ₪; פיקוח הנדסי- 32,000 ₪; ירידת ערך- 40,000 ₪; אובדן ימי עבודה- 5,000 ₪; אי נוחות, עגמת נפש והיעדר הנאה- 20,500 ₪; שכ"ט מומחה- 1,392 ₪.

הנתבעת הגישה חוות דעת מטעמה על פיה עלות התיקונים הנדרשים בדירה מסתכמים בסכום של 8,250 ₪, בתוספת מע"מ. לטענת הנתבעת, היא ביקשה לתקן את הליקויים המוסכמים עליה, אך התובע מנע זאת ממנה.

בית המשפט מינה מומחה מטעמו, אשר קבע כי הליקויים בדירה מסתכמים בסכום של 19,750 ₪ בתוספת מע"מ, 20% פיקוח הנדסי ותוספת 30% אם תבוצע העבודה באמצעות קבלן שאינו הנתבעת.

בהתאם להסכמת הצדדים, סיכמו באי כוחם בכתב.

עיינתי בכתב התביעה, בכתב ההגנה, במסמכים שהוגשו לעיוני, ובטענות באי כוח בעלי הדין, והבאתי בחשבון, בין השאר, את הנקודות הבאות:

מהמסמכים אשר צורפו על ידי הנתבעת, נראה שבטרם הגשת התביעה לא אפשר התובע לנתבעת לתקן את הליקויים שהיו מוסכמים עליה.

בדיון אשר התקיים ביום 29.4.14, הסכימו הצדדים שהנתבעת תתקן את הליקויים בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט. מומחה בית המשפט מצא כי קיימים ליקויים מסוימים בריצוף הדירה ובחוות דעתו תמחר את התיקון לפי החלפת האריחים הפגומים. על פי בקשות שהוגשו על ידי הצדדים, הסתבר שאין בידי הנתבעת אריחים בצבע זהה לאריחים הקיימים בדירת התובע. נוכח זאת, הציע מומחה בית המשפט שהנתבעת תפרק אריחים מהממ"ד, תחליף את האריחים הפגומים ותרצף מחדש את הממ"ד. בתחילה קיבלו שני הצדדים הצעה זו של המומחה, אך התובע חזר בו מהסכמתו ומנע מהנתבעת לסיים את ביצוע התיקונים.

רוב האריחים שנקבע על ידי המומחה שעל הנתבעת להחליף, הם בעלי פגמים גלויים (כדברי מומחה ביהמ"ש: "הפגיעות באריחים הם בעיקר חיצוניות שנגרמו מקבלת מכה, נפילת כלי חד ופגיעה בדפנות ו/או אספקת אריח פגום ..."). בפרוטוקול המסירה מיום 19.10.10, אשר צורף על ידי הנתבעת לכתב ההגנה, לא פורטו ליקויים כלשהם בריצוף, למרות שליקויים גלויים יש לפרט. בתשובה לשאלת הבהרה 2.1 אשר נשלחה למומחה על ידי ב"כ הנתבעת, השיב המומחה שנכון שלא ניתן לקבוע לגבי המרצפות הפגומות כי הפגיעות הן באחריות הנתבעת.

אם הליקויים בריצוף הם באחריות הנתבעת, הרי שעקב חוסר באריחים מתאימים, יכול להיות שיש בסיס לסירוב התובע להחלפת האריחים בדרך שהציע מומחה בית המשפט (הצדדים לא התייחסו לשאלה מדוע לא אותרו אריחים זהים לאריחים שבבית התובע והאם לא נמסרו לתובע, במועד מסירת הדירה, אריחים לצורך ביצוע תיקונים).

גם אם נכונה עמדתו של התובע שלא לאפשר את פירוק הריצוף מהממ"ד לצורך תיקון הפגמים בריצוף, ואינני קובע שכך הדבר, לא ברור מדוע לא אפשר התובע לנתבעת, בהתאם להסכמה מיום 29.4.14, לתקן את יתר הליקויים.

מאחר והצדדים הסמיכו אותי לפסוק על דרך הפשרה, הגעתי למסקנה שפשרה סבירה, המביאה בחשבון את הטענות שהועלו על ידי בעלי הדין, רמת הפירוט והביסוס של גרסאותיהם, השיקולים המפורטים לעיל והמביאה בחשבון את נטל הבאת הראיות ונטל השכנוע, נכון לפסוק לתובע סכום של 25,000 ₪ (לפי עלות העבודות שקבע מומחה בית המשפט, בתוספת מחצית מעלות הפיקוח והתוספת עבור ביצוע העבודות על ידי קבלן שאינו הנתבעת).

נוכח סכום התביעה והעובדה שהסכום אשר נפסק נפסק על דרך הפשרה, אני פוסק לטובת התובע הוצאות ושכ"ט בסכום כולל, מופחת, בסך 2,500 ₪.

הסכום הנ"ל ישולם לתובע בתנאי שאשתו, אשר רכשה את הדירה מושא התביעה ביחד אתו, תחתום על התחייבות כי בכפוף לתשלום הסכום הנ"ל לא יהיו לה תביעות נגד הנתבעת. היה ואשתו של התובע לא תחתום על המסמך הנ"ל, תשלם הנתבעת לתובע מחצית הסכום.

האגרה אשר שולמה על ידי התובע תושב לו, באמצעות בא-כוחו, בכפוף לתקנות האגרות.

מזכירות ביהמ"ש תשגר עותק פסק הדין לב"כ בעלי הדין.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ה, 22 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.