ת"א 61772-12-12 אלון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

התובעת, ילידת שנת 1936, רכשה פוליסת ביטוח מאת הנתבעת, "מגדל עד הגג" פוליסה לביטוח הבית, בין השאר כנגד נזקי רכוש בעקבות פריצה וגניבה מדירתה.

בכתב התביעה נטען, כי במספר מועדים בין החודשים אפריל עד יולי 2012 נערכו בבית התובעת "מספר פריצות" אשר במהלכן נגנבו "דברים" מביתה. בהתאם לרשימת החפצים שנגנבו ולהערכת שמאי, דורשת התובעת לפצות אותה בסך של 80,000 ₪.

הנתבעת הכחישה קיומן של פריצות, טענה כי לא אירעו כלל אירועי ביטוח וכי אין היא חבה לתובעת דבר.

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה, במסגרתו טענה כי במהלך שלושה חודשים שבין מאי עד יולי 2012, התקיים גל של פריצות וגניבות מתושבים בשכונה. לדבריה, באותה תקופה בוצעו עבודות יזומות מטעם העיריה ברחוב שליד ביתה, באתר העבודה הסתובבו פועלים רבים אשר לרוב אכלו ברחבת הכניסה של הבניין בו היא מתגוררת, הם ראו מתי היא ובנה, המתגורר עמה, יוצאים ונכנסים לביתם. במהלך תקופה זו, נעלמו מביתה חפצים רבים בעלי ערך, לרבות מסמכים חשובים כגון: דרכונים שלה ושל בנה, כרטיס רב-קו, כרטיס ספריה ומסמכים נוספים שהיו בארנק של בנה. כמו כן, נגנבו מביתה חולצות מעצבים יקרות, בשמים של מעצבים, הארנק שלה על תכולתו, מזוזות יקרות ערך, מצלמות, אוסף מטבעות יקרים מכסף וכן תכשיטים, לרבות טבעות זהב ואבנים טובות, שרשראות, שעון זהב וכן שני מגהצי אדים. לאחר שחיפשה את החפצים שנעלמו ולא מצאה אותם, פנתה למשטרה כ-5 פעמים, אולם פניותיה לא נשאו כל פרי. בסוף חודש יולי 2012, לערך, הודיע לה "מר איציק מזרחי מהמשמר האזרחי", שנתפסה חוליה של 6 אנשים שפרצו באזור והוא אף שוחח אתה מבית המעצר ודיווח לה כי חברי הכנופיה מוכנסים למעצר באותו זמן. לאחר הודעה זו נפסקה העלמות החפצים.

בשלב מאוחר יותר, ברשות בית המשפט, הגישה התובעת תצהירי עדים נוספים – שני שכניה של התובעת, הגרים בבניין בו מתגוררת היא, בקומה מתחתיה, ה"ה גדעון ושרה הברט, אשר העידו שניהם כי ביתם נפרץ, נערך בו חיפוש מקיף ונגנב ממנו מחשב נייד. כמו כן, הוגש תצהירו של מר משה ארזי, נהג מונית הנוהג להסיע את התובעת על בסיס קבוע, אשר העיד כי ראה 4 מזוזות מהודרות, יפות ויקרות אשר התובעת רכשה וכעבור יום לערך, הודיעה לו התובעת כי המזוזות נעלמו ונגנבו וכי היא נסעה שוב לרכוש מזוזות חדשות. עוד הוגש תצהירו של מר שלמה ביטון, המתגורר בבניין הסמוך לביתה של התובעת, אשר העיד כי במהלך התקופה שבין 2011 לבין שנת 2012 ארעו פריצות רבות לדירות בשכונה, גם דירתו נפרצה וכן דירת חברו המתגורר בסמיכות אליו, וכי התובעת ביקשה ממנו להתקין בביתה כספת לאחר הפריצות. הוא אף העיד כי התובעת הפסיקה לענוד תכשיטים לאחר תקופת הפריצות. בנוסף על כל אלו, הגישה התובעת תצהיר של בנה מר פול איל אלון, אשר מתגורר עמה והאמור בתצהירו תאם לחלוטין את דברי התובעת בתצהירה. במהלך ישיבת ההוכחות התברר כי בנה של התובעת איננו מעוניין להעיד, ב"כ התובעת טען כי הוא סובל מפיגור שכלי מסוים, והעדות הצפויה מעוררת בו חרדה והוא מתרגש יתר על המידה.

הנתבעת הודיעה כי הראייה היחידה שנמצאת בידה הוא דו"ח חוקר והקלטת שיחה שערך עם התובעת, ביקשה לדחות את הגשתם עד לאחר שמיעת ראיות התביעה, וכן הודיעה שבהתאם להתפתחויות יתכן ותוותר על עדות החוקר כלל, ואכן כך היה בסופו של יום.

דיון והכרעה:

נטל הראיה להוכיח כי התקיים מקרה, הנחשב על פי פוליסת הביטוח כמקרה ביטוח, מוטל על התובעת.

על פי הפוליסה שרכשה התובעת, "מקרה ביטוח", הוא אובדן או נזק שנגרמו לתכולת דירתה כתוצאה בין היתר מגניבה, שוד או פריצה למעט החריגים הקבועים בפוליסה (נספח א' לסיכומי הנתבעת, סעיף 2.2).