ת"א 61688-03-14 אולמות לואלואה אל זרקאא ואח' נ' הוצאת עיתון "אל-קודס"

א. כללי

1. בפניי בקשה לסילוק תובענה על הסף, בטענה שבתי המשפט בישראל אינם הפורום הנאות לדון בה.

   ב. רקע

2. תובעים 2-3 הם המפעילים של אולם השמחות "אל לואלואה אל זרקא" (להלן: האולם) המצוי בענאתא (האולם נמנה בכתב התביעה כתובע 1, אף כי לא הוברר האם מדובר באישיות משפטית). הנתבעת היא המוציאה לאור של עיתון "אל קודס" (להלן: העיתון). עניינה של התובענה הוא ידיעה שפרסמה הנתבעת בעיתון ביום 5.2.13, ולפיה למספר מבנים באזור בית חנינא, שועאפט וענאתא, ובתוכם גם האולם, הוצאו צווי הריסה. התובעים טענו כי הפרסום אינו נכון, כי הוא עולה כדי לשון הרע בעניינם, וכי בכל מקרה מדובר בפרסום שנעשה ברשלנות, ועתרו לחייב את הנתבעת בפיצוי על סך של 400,000 ₪ בגין נזקים מסחריים שגרם להם הפרסום (לרבות ביטול הזמנות) ובגין עוגמת נפש.

3. הנתבעת העלתה שורה של טענות לגופה של התובענה, ובין היתר טענה כי הפרסום חזר על ידיעה שפרסמה סוכנות הידיעות הרשמית של הרשות הפלשתינית ("WAFA"), תוך ייחוסו לאותה סוכנות; כי במקביל פורסמה הידיעה בשורה ארוכה של אתרי חדשות אינטרנטיים בשפה הערבית, ולכן אין קשר סיבתי בין הפרסום בעיתון לבין הנזקים שנגרמו לתובעים, אם נגרמו כאלה; וכי בכל מקרה כבר למחרת פורסמה בעיתון הכחשה מטעם תובעים 2-3, כך שממילא לא נגרם להם כל נזק.

4. מעבר לטענות לגופו של עניין העלתה הנתבעת שורה של טענות סף, וביניהן הטענה כי בתי המשפט בישראל אינם הפורום הנאות לדיון בתובענה. במסגרת קדם המשפט מיום 12.3.15 הוסכם כי הצדדים ינסו להידבר ביניהם על מנת להגיע לפתרון המחלוקות, וכי אם לא תעלה ההידברות בהצלחה, טענת הסף היחידה שתידון היא הטענה בדבר פורום לא נאות. הסכמה כוללת לא הושגה, ולפיכך הגישו הצדדים את טענותיהם בשאלת נאותותו של הפורום. יש, אפוא, להכריע בטענה זו.

   ג. עמדות הצדדים

5. הנתבעת טוענת כי בית משפט ישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתובענה, שכן מירב הזיקות של התובענה הן לרשות הפלשתינית: האולם מצוי בשטח שבאחריותה האזרחית של הרשות הפלשתינית וכך גם מקום מושב הנתבעת; העיתון מופץ בעיקר ברשות הפלשתינית (וכן בירדן ובמדינות ערב); העדים מטעם הצדדים הם בין היתר גורמי רישוי ופיקוח מטעם הרשות הפלשתינית והמועצה המקומית ענאתא הפועלת מכוחה, וכן קהל הלקוחות הפוטנציאליים של האולם המצוי בעיקר בשטחים שבאחריות הרשות הפלשתינית; שפת הצדדים, הפרסום, וכן העדים היא ערבית; והדין האמור לחול על התובענה הוא הדין החל בשטחי הרשות הפלשתינית ולא הדין הישראלי, שכן מקום ביצוע העוולה והנזק הנטען הוא באזור שעליו חל דין זה.

6. התובעים טוענים, מנגד, כי הם תושבי מדינת ישראל המנהלים את עסקיהם בישראל, וכי הנתבעת אף היא רשומה בישראל ומשרדיה הראשיים נמצאים בישראל. לשיטת התובעים, די בכך כדי להביא לדחיית הטענה בדבר נאותות הפורום. בנוסף טוענים התובעים כי העיתון מופץ בכל רחבי ישראל, וכי הנתבעת עצמה לא נמנעת מלנהל הליכים בפני בתי משפט בישראל. עוד מציינים התובעים כי טענה בדבר חוסר נאותות הפורום יש לקבל אך ורק כאשר מאזן הזיקות נוטה בבירור לעבר הפורום הזר, וכי ההלכה הפסוקה צמצמה את האפשרות לקבלת טענה כאמור, בין היתר, נוכח אמצעי התקשורת והתחבורה המשופרים הקיימים כיום, המקלים על האפשרות לשמוע את עדותם של עדים שמושבם מחוץ לישראל.

   ד. דיון והכרעה

7. דין בקשת הנתבעת להתקבל.