ת"א 61685-06-13 30 ספטמבר 2014

התובע, תושב יאטה שברשות הפלשתינית, הגיש ביום 30.6.13 תביעה נגד מדינת ישראל (להלן: "הנתבעת") לפיצוי כספי, בגין אחריותה למעשי כוחות הביטחון שלא עשו כל שהיה עליהם לעשות על מנת למנוע פגיעה במטע הזיתים השייך למשפחתו בשלושה מועדים שונים. התובע טען בתביעתו כי הנזק למטע הזיתים שלו נגרם על ידי ישראלים קיצוניים במסגרת פעולות "תג מחיר". הנתבעת טענה כי אינה נושאת בכל אחריות כלפי התובע. לטענתה, מי שביצע את הנזק אינו שלוח של הנתבעת, היא לא התירה את המעשים ואף לא היה מידע קונקרטי אודות כוונת גורמים כאלה ואחרים לבצע פעולות ונדליזם ברכוש התובע בפרט וכלפי פלשתינים בכלל. לטענתה, לא ניתן היה לצפות את האירוע ולמנוע אותו וכוחות הביטחון ורשויות החוק פעלו באופן סביר בכל הנוגע לטיפול באירוע.

בבקשה זו עותרת הנתבעת לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). הנתבעת טענה כי התובע הוא תושב הרשות הפלשתינית ואם תידחה תביעתו וייפסקו הוצאות לזכותה, יקשה עליה מאוד להיפרע מהתובע. כן נטען, כי לנתבעת אין כל אחריות להתרחשות האירוע, לא מכוח אחריות שילוחית ולא מכוח אחריות ישירה, והתובע הגיש ראיות רבות אשר מכבידות על ההליך המשפטי וגורמות להוצאות רבות ולפיכך יש לחייבו בהפקדת ערובה בסכום ריאלי.

התובע טען בתגובתו כי אין בנימוקי הנתבעת כדי להצדיק הטלת ערובה ויש לבחון את גם את סיכויי התביעה, שבמקרה זה הם מצויינים לדעתו. כן נטען כי זימון העדים הרבים הנמצאים בשליטת הנתבעת נבע מהתנהלות הנתבעת ומהכחשתה הגורפת.

תקנה 519 קובעת כי:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה. נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מלתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שיראו לו, לרבות לעניין ערובה והוצאות".

על השיקולים המנחים את בית המשפט בבואו להפעיל את הסמכות לחייב בהפקדת ערובה במסגרת הסמכות הקבועה בתקנה 519 לתקנות עמד כב' השופט א' גרוניס (כתוארו אז) בפסק דינו ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנות באסל נעין איברהים, פ"ד נח(5) 865, 868: