ת"א 61622-12-16 סרחאן נ' רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח

 בפניי בקשת המבקשת לדחיית התביעה על הסף.

1.ביום 29/12/16 הגישה התובעת תביעה כנגד המבקשת, על פי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור)-1943 (להלן: "פקודת הקרקעות"), כשהסעד העיקרי המבוקש הינו פיצוי בגין הפקעת מקרקעין הידועים כחלקות 19,20 ו-50 בגוש 19146.

2.בתגובה הגישה הנתבעת בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות ושיהוי, כאשר לטענתה ההפקעה הנטענת אירעה לפני למעלה מ-50 שנים, ובהסתמך על ההלכה העקרונית שנקבעה בדנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור נ' עיריית פתח תקווה (להלן: "הלכת ארידור"), לפיה תביעה לפיצויי הפקעה הינה "תביעה כספית" המתיישנות בחלוף 7 שנים מהמועד בו נולדה עילת התביעה, ומשהוגשה התביעה לאחר שחלף המועד ותקופת המעבר שנקצבה בפסק הדין והסתיימה ביום 21/3/16, הרי שהתביעה התיישנה.

3.בנוסף טענה המבקשת כי התביעה הוגשה בשיהוי מהותי העולה על 50 שנים, כך שהגשתה בחלוף עשרות שנים ממועד ההפקעה, מעידה על כך שהתובעת ויתרה על זכותה וזנחה את תביעתה.

עוד נטען, כי הגשת התביעה ע"י התובעת הרעה את מצבה של המבקשת ואת יכולתה להעמיד הגנה ראויה מפני הטענות שהועלו בכתב התביעה, משום שישנו קושי ממשי לאתר את המידע והמסמכים הנוגעים להפקעה הנטענת, ובשעה שהתובעת לא העלתה כל נימוק המסביר או מצדיק את השיהוי הכבד, הרי שיש לדחות את התביעה.

4. התובעת הגיבה והסבירה, כי היא אישה חולנית המרותקת למיטתה מזה למעלה מ-10 שנים, ולא ידעה על האפשרות להגשת תביעות לפיצויי הפקעה במועדים שנקבעו בהלכת ארידור.

עוד טענה התובעת, כי קרובי משפחתה - השותפים בחלקות נשוא התביעה ועימם היא אינה בקשר - הגישו תביעה נפרדת לפיצויים בגין אותן חלקות ביום 16/3/16, טרם שחלפה תקופת ההתיישנות, וממילא על המבקשת לבצע את כל הבדיקות הנדרשות ביחס לחלקות אלו, ואין בכך כל טרחה נוספת.

התובעת הוסיפה, כי חרף חלוף הזמן, אין למבקשת כל קושי לאסוף את המידע הנדרש באשר להפקעה הנטענת, שכן היא מנהלת תיעוד ממוחשב והמידע זמין תחת ידיה.

לבסוף טענה התובעת, כי יש לדון בתביעה לגופה וכי העלאת טענת ההתיישנות והשיהוי ע"י המבקשת מהווה שימוש לרעה בזכויות דיוניות, בחוסר תום לב ובמטרה להתחמק מתשלום פיצויים לאזרח שזכות הקניין שלו נשללה.

דיון והכרעה:

5. הלכה היא כי סעד של סילוק על הסף הינו סעד קשה וקיצוני אשר בית המשפט ייזהר מלעשות בו שימוש תכוף, שכן סילוק תובענה על הסף מונע מתובע את זכותו להביא עניינו להכרעה שיפוטית. ככלל, יעדיף בית המשפט שסכסוכים בין בעלי הדין יגיעו להכרעה לגופם, ורק כאשר עולות טענות אשר עשויות לסיים את ההליך בלי צורך לברר את כל השאלות השנויות במחלוקת וללא בזבוז זמן לריק, וכשברור מראש שדינה של התביעה להדחות יש להדרש לבקשה כזו.

[ראו: ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 677-671 (1986); וכן: ע"א 2452/01 אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577, 582 (2003)].