ת"א 61615-11-16 אלשאער נ' כהן

1.לפניי בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף על פי תקנה 101 (א) (3) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 מחמת התיישנות, או לחלופין מחמת שיהוי.

המדובר בתביעה לתשלום תמורה בגין העסקה שתוארה בכתב התביעה. לטענת הנתבע, עילת התביעה נולדה לכל המאוחר ביום 1.9.09 ומאחר שהתביעה הוגשה ביום 27.11.16 -דהיינו לאחר חלוף 7 שנים מהיווצרות עילת התביעה,דין התביעה להידחות מחמת התיישנות. עוד טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי וחוסר תום לב אשר גרמו לו, לטענתו,נזק ראייתי בהכנת הגנתו. הנתבע הפנה לכך שהתובע הגיש ביום 11.3.12 תביעה בסדר דין מקוצר (תא"ק 15970-03-12) ,אשר נמחקה לנוכח התנהלות רשלנית של התובע וזניחת התביעה.

2.התובע התנגד לבקשה וטען כי בהתאם לסעיף 15 לחוק ההתיישנות טרם חלפה תקופת ההתיישנות בת 7 שנים ,שכן, ע"פ סעיף זה, אין להביא בחשבון את הזמן שבו התנהלה התביעה הקודמת, וממילא טרם התיישנה התביעה. לעניין השיהוי טען התובע כי השיהוי כשלעצמו אינו מעיד על וויתור או מחילה על זכות התביעה. התובע הוסיף כי הנתבע אף לא הוכיח שינוי מצב לרעה המצדיק סילוק התביעה מחמת שיהוי.

הכרעה:

3.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים,שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

עילת התביעה הינה טענה להפרת הסכם מיום 14.3.09 .גם אם אקבל את טענת הנתבע (טענה שהינה עובדתית ולכן,בטרם שמיעת ראיות,מימלא לא ניתן להכריע בה) לעניין המועד בו נולדה עילת התביעה הרי,בכל מקרה,בנסיבות חל סעיף 15 לחוק ההתיישנות (להלן: "החוק") הקובע : 

"הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".

כלומר,ע"פ סעיף זה ,אין להביא במניין תקופת ההתיישנות את אותה תקופה שבה התנהלה התביעה הקודמת- מיום 11.3.12 עד למחיקתה ביום 1.5.14 תקופה העולה על שנתיים. לפיכך גם אם עילת התביעה נולדה ביום 1.9.09 כטענת הנתבע,הרי ביום 27.11.16 , טרם התיישנה.

4.בענין תחולת סעיף 15 לחוק ההתיישנות ראה בע"א 1650/00 - מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון ואח' , פ"ד נז(5), 166 ,עמ' 181-182,: "למסגרת זו ניתן להכניס מצבים שבהם כתב תביעה נמחק משום שאינו מראה עילת תביעה, או מקום שבו תובע מבקש לחזור בו מתביעתו בתנאים שלא ימנעו את הגשת התביעה מחדש (תקנה 154(א) לתסד"א) או מקום שתביעה נמחקת מחמת חוסר מעש (תקנה 156 לתסד"א). במצבים מסוג זה פשיטא הוא על פי סעיף 15 כי תקופת ההתדיינות הראשונה בתובענה שנדחתה או נמחקה לא תובא במנין תקופת ההתיישנות (יהודאי, דיני התיישנות בישראל, 1991, כרך א' עמ' 253 ואילך; ע"א 109/63 שמשון נ' איון, פדי י"ז 2019; ע"א 522/77 איגוד עולמי של יוצאי ווהלין נ' פינקלשטיין, פד"י לב(17 (2).(הדגשה שלי ר.א).