ת"א 61253-06 מזרחי ואח' נ' אנור חב לבניין ואח'

לפניי בקשה של התובעים (להלן: "המבקשים") לחקור בחקירה נגדית את הנתבע 6 אשר לא הגיש תצהיר עדות ראשית. נתבעים 2 – 5 ונתבע 7 (להלן: "המשיבים") מתנגדים לבקשה.

1.התובע 2, עו"ד במקצועו, המייצג את התובעים (להלן: "המבקש") טוען כי בהיעדר תצהיר מטעם הנתבע 6, ביקשו המבקשים ליתן פסק דין נגד הנתבע 6, אך בקשתם נדחתה. כן טוען המבקש כי הובהר לבית המשפט במעמד אחד הדיונים הקודמים כי בכוונת המבקשים לחקור את הנתבע 6. לבסוף טוענים המבקשים כי על מנת להגיע לחקר האמת יש לקבל את הבקשה באשר הנתבע 6 הינו בעל דין שברשותו מידע רב להשלמת התמונה המלאה בהיותו דמות מרכזית בתביעה ולכן יש לו ידיעה על העובדות שהתרחשו כמתואר בכתב התביעה.

2.המבקש מפנה לסעיף 7 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א – 1971, וכן טוענים כי לבית המשפט סמכות טבועה ליתן הוראות על מנת להגיע לחקר האמת וכן סמכות כללית לזמן כל עד לעדות.

3.המבקש טוען כי זכותו הבסיסית של בעל דין היא לחקור בעל דין שכנגד בחקירה נגדית, במיוחד כאשר הוא נמנע מלתת תצהיר. במיוחד כך בעניינינו כאשר הנתבע היה אמור להביא את ראיותיו אחרי התובע.

4.נתבעים 2 – 5 טוענים כי בענייננו ניתנה החלטה כי על הצדדים להגיש עדויותיהם הראשיות בתצהיר. כל בעלי הדין עשו כן, למעט הנתבע 6, וסיבותיו עמו. משבחר הנתבע 6 שלא למלא אחר החלטת בית המשפט במשך שנים ארוכות בהם מתנהל הדיון בתובענה, הוא מנוע כיום, בהתאם לתקנה 167(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 מלהביא ראיות או להוכיח את טענותיו ביחס לתובענה.

5.נתבעים 2 - 5 טוענים כי במידה ותתקבל הבקשה, יהיה בה משום מתן פרס ויתרון שלא על פי דין לנתבע 6 באשר הוא יוכל להעיד כאשר אינו כבול לגרסה שניתנה על ידו בתצהיר וכאשר עדויות בעלי הדין האחרים והעדים מטעמם, שניתנו זה מכבר, ועדויותיהם בחקירה נגדית, שהושלמו כמעט במלואן, יהיו פרושות בפניו. לטענתם, בכך גם יימנע מיתר בעלי הדין להתייחס לגרסת הנתבע 6 אשר תינתן.

6.הנתבעים 2 – 5 טוענים כי מאחר והימנעותו של הנתבע 6 מליתן תצהיר הייתה מעשה עשוי עוד בטרם נחקרו הנתבעים האחרים על תצהיריהם, היה על המבקשים לעתור להעדתו של הנתבע 6 בפני בית המשפט עוד בטרם יחקרו שאר הנתבעים, ובכך היה ניתן לנתבעים סיכוי הוגן להתמודד עם גרסתו של הנתבע 6 במהלך עדותם בבית המשפט. משלא עשו כן המבקשים, הם מנועים מלבקש את העדתו בשלב הנוכחי.

7.כן טוענים הנתבעים 2 – 5 כי מתחילת הדיונים בתובענה, סוד גלוי הוא כי הנתבע 6 משתף פעולה עם המבקשים, והלכה למעשה, מופעל על ידם כמסייע בידם במהלך ניהול חקירות העדים והנתבעים האחרים בבית המשפט, תוך שבאופן סמלי הוא יושב במהלך הדיונים על ספסלי התביעה, במידה כזו שבית המשפט נאלץ לאסור על הגשת מסמכים שהגשתם נשללה מהמבקשים, באמצעות הנתבע 6, במהלך חקירתו הנגדית את העדים, ואף להורות על הקדמת חקירותיו הנגדיות לחקירות הנגדיות מטעם הנתבעים האחרים, וכל זאת נוכח שיתוף הפעולה הבוטה בינו לבין המבקשים.

8.בנסיבות אלה, טוענים הנתבעים 2 – 5, נראה כי העדתו של נתבע 6 על ידי המבקשים בשלב כה מאוחר, ולאחר שכמעט שלמה מסכת הראיות מטעם יתר הנתבעים, הינה ניסיון מצדם למקצה שיפורים, באשר הנתבע 6 הינו כאמור "עד מטעם", מה שייתן להם יתרון בלתי הוגן על פני הנתבעים, אשר לא יוכלו לשוב ולהעיד ביחס לעדותו וגרסתו הכבושה והמאוחרת של הנתבע 6. מדובר, לכן, לטענתם, בניצול לרעה של ההליך המשפטי, שאין לתת לו יד.

9.זאת ועוד, טוענים הנתבעים 2 – 5, נוכח החזית והיריבות המשפטית בין הנתבע 6 ליתר הנתבעים, היעתרות לבקשה שלב כה מאוחר, תגרום להארכה משמעותית ומיותרת בהתדיינות המשפטית המתנהלת מזה שנים ארוכות שלא לצורך.

10.לפיכך עותרים הנתבעים 2 – 5 לדחיית הבקשה.

11.גם הנתבע 7 מתנגד לבקשה. לטענתו בתיק המתנהל כשמונה שנים ולאחר קיום מספר רב של דיוני הוכחות, פרשת התביעה הסתיימה זה מכבר ופרשת ההגנה הגיעה כמעט לסיומה למעט השלמת שמיעת עדותו של הנתבע 5.

12.לטענת הנתבע 7, הבקשה הוגשה בחוסר תום לב משווע במועד זה, לאחר שנשמעה עדותם של כלל הנתבעים, למעט עדותו של הנתבע 5 אשר נשמעה בחלקה, לרבות שמיעת עדותו של הנתבע 7, תוך ניסיון להשיג יתרון דיוני ועשיית שימוש לרעה בהליכי בית משפט, ובניגוד להחלטות שניתנו עד כה.

13.הנתבע 7 טוען כי בדיון שהתקיים לפני למעלה משנתיים, ביום 9.1.13, הצהיר המבקש "אלו עדיי", וזאת לאחר שהתקבלה בר"ע שהגיש, במסגרתה הותר לו להגיש שמסמכים נוספים לאלה שצירף לתצהירו, והשמעת עד נוסף, מר רבינוביץ', מטעמו. במסגרת דיון זה ביקש המשיב 7 כי הנתבע 6 יגיש תצהיר וייחקר בטרם הגשת תצהירי הנתבעים האחרים וחקירתם, לאור התרשמותם כי הנתבע 6 היווה כלי עזר בידי המבקשים במסגרת החקירות הנגדיות, תוך ניסיון ליצור מערכת הבאת ראיות משנית מטעם המבקשים, באמצעותו (עמ' 272 – 273 לפרוטוקול הדיון מיום 9.1.13).

14.נתבע 7 טוען כי חשד זה ביחס לטיב היחסים בין המבקש לנתבע 6 בא לידי ביטוי בדיון מיום 15.7.13 במסגרתו חקר הנתבע 6 בחקירה נגדית את עדי הנתבעים וניתנה החלטת בית המשפט לפיה: "אני רושמת בפרוטוקול את הודעתי לתובע, כי לא ארשה לו ללחוש לאוזנו של הנתבע 6 שאלות נוספות לשאלות שאותן שאל התובע משך שעות ארוכות את העד...".

15.נתבע 7 טוען כי באותו דיון מיום 9.1.13 טען המבקש כי ספק אם נתבע 6 יגיש תצהירים מטעמו, ובסוף הדיון נתנה החלטה לפיה על הנתבעים להגיש תצהירי עדות ראשית, חוות דעת ובקשה להזמנת עדים ללא תצהיר תוך 60 יום. ממועד זה ועד היום הנתבע 6 לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, ולא הוגשה כל בקשה מצד מי מהצדדים להזמנת הנתבע 6 לעדות ללא תצהיר, לרבות המבקש, אשר לטענתו ידע כבר ביום 9.1.13 כי הנתבע לא יגיש תצהיר. בנסיבות אלה וככל שעדותו של הנתבע 6 הכרחית לבירור המחלוקת כטענת המבקש, היה עליו לבקש כבר אז את זימונו של הנתבע 6 לעדות. הנתבע 7 טוען כי המסקנה המתבקשת היא כי הנתבע 6 נמנע מלכתחילה מהגשת תצהיר עדות ראשית בכוונת מכוון וכמהלך מתוכנן היטב וידוע מראש למבקש, חרף החלטות בית המשפט, וכעת, לאחר שהסתיימה כמעט חקירת כל עדי הנתבעים "נזכר" המבקש בדיון האחרון ביום 19.2.15 לבקש את חקירתו.

16.כן טוען הנתבע 7 כי המבקש נמנע מלצרף לבקשתו תצהיר המפרט ומספק הסבר מדוע לא הגיש עד כה בקשה להזמנת הנתבע 6 לעדות ללא תצהיר. במיוחד כך שעה שהתקיימו מספר רב של ישיבות הוכחות והנתבע 6 נכח באולם ולא היתה כל מניעה לבקש זימונו וחקירתו במשך שנתיים לפחות במהלכן נחקרו הנתבעים.

19.הנתבע 7 טוען כי מהתנגדותו של המבקש למתן ארכה להגשת תצהיר על ידי הנתבע 7 עולה כי המבקש ידע היטב מה המשמעות של אי הגשת תצהיר עדות ראשית או כיצד יש לנהוג במקרה של סירוב עד ליתן תצהיר.