ת"א 61236-12-14 אסף בכור נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

בפני בקשה לתיקון כתב התביעה.

1.ברקע לבקשה תביעה על סך של 126,586 ₪ שהוגשה בסדר דין מקוצר לקבלת תגמולי ביטוח חיים בגין מות המנוחה, גילה בכור ז"ל (להלן: "המנוחה"), בטענה כי נתקבלו מהנתבעת תגמולים חלקיים בלבד.

2.בקצירת האומר יצוין כי הנתבעת ביטחה את חיי המנוחה בפוליסות לביטוח חיים שנועדו לפי דרישת בנק מזרחי טפחות (להלן: "הבנק") לשמש כהגנת מקבלי משכנתאות. המנוחה נפטרה ביום 4.02.14 כשלטענת התובעים סכום הביטוח נכון ליום 5.02.14 עמד על סך של 246,759 ₪ ובשערוך ליום הגשת התביעה על סך של 249,492 ₪. התובעים פנו לנתבעת לקבלת תגמולי הביטוח, אולם זו שילמה סך של 145,548 ₪ בלבד וסירבה לשלם את מלוא סכום הביטוח הנטען. בנסיבות אלו נאלצו התובעים לשאת בעול תשלומי ההלוואות, ועד ליום הגשת התביעה הם שילמו סך השווה ל-22,642 ₪. התביעה הועמדה כאמור, על סך של 126,586 ₪ הכולל גם את יתרת תגמולי הביטוח שהיה על הנתבעת לשלם למוטב לפי טענת התובעים על אף שהדבר לא צוין ברור ומפורש בכתב התביעה.

3. בקשת הרשות להגן התקבלה בהחלטה מיום 15.07.15.

4. לטענת התובעים, בבקשת הרשות להגן ציינה הנתבעת אך שתי פוליסות שקיימות למנוחה אצלה. בדיון שהתקיים ביום 15.12.15 ביקשה הנתבעת לקבל צו לקבלת כל תיקי ההלוואות של המנוחה מהבנק. לאחר קבלת המידע מהבנק התברר לתובעים כי הנתבעת הנפיקה פוליסה נוספת למנוחה שלא הוזכרה על ידי הנתבעת בבקשת הרשות להגן. פוליסה זו שעובדה לטובת ההלוואה אשר במועד פטירת המנוחה נותרה יתרה בגינה בגובה סכום התביעה. התברר גם כי ההלוואה נטלה עד לחודש דצמבר 2017 ומסיבה שאינה ברורה קוצרה תקופת הביטוח עד לחודש לפני פטירת המנוחה בחודש פברואר 2014. בדיקת טופס הצעת הביטוח העלתה כי בעת עריכת הפוליסה נרשם בטעות כי סיום ההלוואה יהיה ביום 31.12.13 על אף שמועד סיום ההלוואה נקבע כאמור לסוף חודש דצמבר 2017.

5.בנסיבות אלו נטען להתרשלות של הבנק ושל סוכן הביטוח לצד התרשלותה של הנתבעת, אשר לא הפנו את תשומת לב המנוחה לטעות זו.

6.לפיכך נתבקש לתקן את כתב התביעה בדרך של הוספת עניינה של הפוליסה הנוספת, הוספת הבנק וסוכן הביטוח כנתבעים נוספים והוספת טענות כנגד הנתבעת נוכח העובדות החדשות.

7.הנתבעת התנגדה למבוקש וטענה כי יש לדחות את הבקשה בשל העדר תצהיר תומך של בעלי הדין אלא אך של מתמחה ממשרד ב"כ התובעים, ובשל השיהוי בהגשתה לאחר שהתובעת טענה כי התיקון מתבקש לאור מסמכים חדשים שהתקבלו אצל התובעים לראשונה מאת הבנק וסוכן הביטוח, מבלי פירוט כלשהו מתי הייתה הפנייה. כן נטען כי הטענה בדבר טעות של סוכן הביטוח ברישום מועד סיום ההלוואה אינה נתמכת בתצהיר מתאים ונטענה בעלמא. בנוסף נטען כי המסמך מהבנק ממנו למדו התובעים – לפי טענתם – על הפוליסה הנוספת הייתה בידם, למצער, מיום 6.03.16 ואין כל הסבר מדוע הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה רק בחלוף חמישה חודשים וחצי. גם הטענה כי הפוליסה הנוספת לא צוינה בבקשת הרשות להגן אינה מדויקת שכן היא נזכרת במסמך שצורף לה.

8.בתשובה נטען כי יש לדחות את טענות הנתבעת מאחר ובא-כוחה בעצמו ציין רק בדיון ביום 15.12.15 כי קיימת פוליסה נוספת ויש צורך בקבלת פירוט מהבנק כדי להבין את הפער שבין סכום הביטוח לבין יתרת ההלוואה. מכאן, כי התובעים בוודאי לא יכלו לעמוד על ההסבר לפער זה.