ת"א 61199-01-16 כמאל נ' חלוואני

בתביעה הנדונה עתר התובע לסעד של פינוי הנתבע וסילוק ידו מנכס. הנתבע מצדו, העלה שורה של טענות אשר לטענתו, מצדיקות את סילוק התביעה על הסף, בין השאר, מחמת היעדר עילה והיעדר יריבות. השאלה הטעונה הכרעה היא, אם אמנם יש הצדקה לסילוק התביעה על הסף כבר בשלב הזה, לנוכח העובדה שצו הירושה שעליו סומך התובע את טענתו בדבר זכותו בנכס נושא התביעה, נעדר תוקף משפטי במדינת ישראל. 

תמצית העובדות הדרושות 

2.במסגרת התביעה אשר הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר עוד ביום 31.1.2016 עתר התובע לפינוי הנתבע ולסילוק ידו מנכס (המשמש לחנות) הנמצא ברחוב אלואד 14 בעיר העתיקה (סמוך לשער שכם) בירושלים. הנכס, אשר על-פי הנטען, שטחו כ-450 מ"ר, רשום בפנקס השטרות בספר 1015 דף 7357 (להלן – הנכס).

התובע, כמאל זאהר דאוד, הוא תושב ירדן, אשר על-פי טענתו, הוא אחד היורשים החוקיים של בעליו הרשומים של הנכס, המנוחים עלי בן השיח מחמוד בן אלחאג' קמל וריפקה בת השיח מחמוד בן אחאג' מוחמד קמל (להלן – הבעלים הרשומים). לתמיכה בטענתו זו, צירף התובע צו ירושה אשר ניתן בבית הדין השרעי בירדן ביום 2.11.2006 (נספח 1 של כתב התביעה) (להלן – צו הירושה). עוד טען התובע, כי כל היורשים על-פי צו הירושה הסמיכו אותו לטפל בנכס, כפי שעולה לטענתו, מיפויי כוח אשר עליהם חתמו שאר היורשים (שם, נספח 2).

3.התובע, אשר טען בתביעתו כי הנתבע פלש אל הנכס ומחזיק בו שלא כדין, הפנה אל פסק-דין אשר ניתן בבית משפט זה בהיעדר הגנה ביום 28.3.2012 בתא"ק 34238-01-12, אשר על-פיו התקבלה תביעתו של ג'אודת מוסא קמל קמל, שהוא אחד מיופי הכוח על-פי צו הירושה, נגד מוחמד פריד אלעג'לוני (להלן – אלעג'לוני), השוכר הקודם של הנכס. בהתאם לפסק הדין באותה תביעה, ניתן צו פינוי מהנכס נגד אלעג'לוני (הנתבע באותה תביעה), אשר על-פי הנטען, אמנם פינה אותו. על-פי טענת התובע, לאחר פינוי הנכס כאמור ולנוכח העובדה שבעלי הנכס הרשומים אינם בחיים ואילו יורשיהם החוקיים גרים מחוץ לישראל, ניצל הנתבע בתביעה הנדונה מצב זה, פלש אל הנכס והשתלט עליו ללא הסכמת מי מהיורשים של הבעלים הרשומים. כן טען התובע, כי אף לאחר פנייתו אל הנתבע בבקשה שיפנה את הנכס, לא שעה הנתבע לפניותיו ומטעם זה הוגשה התביעה הנדונה.

4.מנגד טען הנתבע, בין השאר, בתצהיר אשר צורף לבקשה מטעמו למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן (מיום 9.3.2016) וכך גם בכתב ההגנה המתוקן, כי הוא דייר מוגן בנכס. לטענתו, על-פי חוזה אשר נחתם ביום 9.8.2008 בינו ועוד מי מבני משפחתו לבין אלעג'לוני, הוא רכש את זכויות הדיירות המוגנת בנכס תמורת תשלום דמי מפתח בסך 200,000$, אשר שולמו לדייר היוצא, אלעג'לוני, ועוד 2,000$ אשר שולמו לבעלים הרשומים. בנוסף לכך נחתם חוזה שכירות אשר על-פיו משלם הנתבע דמי שכירות בסך 500 דינר ירדנים עבור כל שנה (החוזה – נספח ג' לבקשת הנתבע).

הנתבע טען עוד, כי מאז מועד חתימת החוזה האמור, הוא מחזיק בנכס באופן רצוף ובלעדי, משלם את דמי השכירות וכן את מסי הארנונה ואת חשבונות החשמל (חשבונות הארנונה והחשמל – שם, נספחים ג' ו-ד'). על-פי טענת הנתבע, הוא אינו מכיר את התובע וכי הלה כלל לא פנה אליו בעניין הנכס בטרם הוגשה התביעה הנדונה. כן טען הנתבע, כי צו הירושה שהוגש נעדר תוקף חוקי, כי התובע אינו יורש חוקי של בעליו הרשומים של הנכס וכי אף אין לו כל זכויות בנכס, כולו או חלקו.

5.התביעה הנדונה הוגשה כאמור ביום 31.1.2016, בהליך של סדר דין מקוצר. ביום 9.3.2016 הגיש הנתבע בקשה למחיקת כותרת ולחלופין בקשת רשות להתגונן. ביום 17.4.2016 הודיע התובע כי הוא מסכים לכך שלנתבע תינתן רשות להתגונן ולכך שהתביעה תתברר בסדר דין רגיל. בהתאם לכך, קבע הרשם הבכיר שהתביעה תתברר בסדר דין רגיל והורה לנתבע להגיש כתב הגנה.

כתב ההגנה הוגש ביום 14.8.2016 ובמסגרתו חזר הנתבע על עיקרי טענותיו במסגרת בקשת הרשות להתגונן, אשר לפיהן לטענתו, יש להורות על סילוק התביעה על הסף. בהחלטה (שלי) מיום 16.8.2016 נקבע, כי תחילה ישיב התובע לטענות המקדמיות שטען הנתבע. בהתאם לכך (ולאחר ארכות), הגיש התובע את תגובתו ביום 6.10.2016 והנתבע השיב ביום 9.10.2016.