ת"א 61158-11-15

1. לפני כתב תביעה, אשר הוגש על ידי קטינה, ילידת 1998, והוריה, עקב התרשלות רפואית שהותירה אותה נכה ומוגבלת.

2. מכתב התביעה עולה, כי בתאריך 3/3/14 החלה הקטינה לסבול מכאבי ראש, וכאשר אלו גברו והיא החלה להקיא, ונמצאה מפרכסת, היא הובאה לבית החולים "לניאדו", בתאריך 5/3/14, בשעה 21:55, כאשר מהרשומה הרפואית עולה, כי היא סבלה מפרכוסים נוספים גם במיון.

למרות האמור, וחרף מצבה הקליני של הקטינה, בוצעה לה בדיקת CT רק כעבור שעתיים, אשר תוצאתה הדגימה טרומבוזיס של הסינוס הסגיטלי העליון, שהינו סימן קלאסי המעיד על קיומו של קריש דם, כמו כן אובחנו דימומים מוחיים קטנים מפושטים.

3. התובעים צירפו את חוות דעתו של המומחה בתחום הנוירוכירורגיה – דר' שגיא הרנוף – הקובע, כי כבר בשלב זה חובה הייתה על בית החולים "לניאדו" לתת לקטינה טיפול נוגד קרישה ולהעבירה לבית חולים שיש בו מחלקה נוירוכירורגית לילדים, על מנת ליתן לקטינה את הטיפול המיטבי.

בפועל, הקטינה הושארה להשגחה במחלקת ילדים בבית החולים "לניאדו", ללא קבלת טיפול נוגד קרישה, כאשר הנוירולוגית – דר' הדר – הייתה בדעה, כי חרף אבחון "דימום מוחי קטן", אין דחיפות בהעברתה לבית חולים אחר, המתאים לטפל בה, וכך אירע, שהקטינה נבדקה פעם נוספת רק למחרת בשעה 10:00 בבוקר, ואז הוחלט על העברתה הדחופה לבית החולים "דנה" לילדים.

בעת העברתה לוותה הקטינה על ידי רופאת ילדים מבית החולים "לניאדו", אשר רק במועד זה לקחה אנמנזה משפחתית מפורטת, או אז הוברר, כי אם הקטינה עברה בעברה אירוע של DVT בהריון והיא מטופלת בקלקסן, סבתה של הקטינה מצד אמה לקתה גם היא ב – DVT והיא מטופלת בקלקסן, אביה עבר התקף לב בגיל 35 ואחיה סובל מנטייה לקרישיות יתר.

המומחה קובע, שאם אנמנזה זו הייתה נלקחת מיד עם הגעתה של הקטינה לבית החולים "לניאדו", יתכן שהייתה מועברת מיד למחלקה נוירוכירורגית לילדים, ולכל הפחות, הייתה מטופלת מיד בקלקסן.

בהגיע הקטינה לבית החולים "דנה", ובשל ההערכה כי תיזדקק לניתוח, לא ניתן היה לטפל בה בקלקסן, ואכן, בשעה 19:35, עקב ירידה במצב הכרתה, נותחה הקטינה ובוצעה דקומפרסיה (הסרת עצמות הגולגולת לשחרור הלחץ על המח), וכ – 24 שעות לאחר הניתוח הוחל במתן קלקסן.

בתאריך 1/5/14 הועברה הקטינה למחלקת שיקום ילדים בבית החולים "שיבא", שם שהתה תשעה חודשים.