ת"א 60969-08-16 זיו ואח' נ' תות אייס בע"מ ואח'

בפני בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד נתבע מס' 3, לאחר עיון אני מחליט כי אין מקום בשלב זה ליתן פסק דין כמבוקש.

להלן הנימוקים להחלטתי.

עסקינן בתביעה כספית של משכיר נכס כנגד נתבעת 1 שהינה שוכרת הנכס וכנגד נתבעים 2-3 שערבו לחוזה השכירות. עניינה של התובענה הינו נזקים שנגרמו למושכר עקב שריפה במושכר בתקופת השכירות על פי חוות דעת שמאי, ואי תשלום דמי שכירות בגין התקופה שלאחר השריפה. על פי האמור בכתב התביעה, אמנם התובע חושד בנתבעים כי מדובר בהצתה מכוונת על ידם על מנת לזכות בתגמולי ביטוח בגין השריפה, אך מעיון בפרק הטענות שבכתב התביעה, עולה כי התובע מסתפק בעילה חוזית בטענה כי על פי החוזה היה על השוכרים להשיב את הנכס כשהינו תקין. בנסיבות אלה טוען התובע להפרת החוזה.

כידוע על פי תקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לבית המשפט קיים שיקול דעת שלא להענות לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, ובמיוחד כאשר עסקינן בתביעה על נזק שאינו קצוב. כך הדבר גם כאשר לא קיימת עילת תביעה (ראה למשל: רע"א 8837/15 מוניות קו 51 בע"מ נ' טקסי המרכז בע"מ [ניתן ביום 10.4.2016]; רע"א 8821/09 פרוז'אנסקי נ' חברת לילה טוב הפקות בע"מ [ניתן ביום 16.11.2011]).

על פי סעיף 24 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971, לעניין חוק השומרים, התשכ"ז-1967, יראו שוכר כשומר שכר שהמטרה של שמירת הנכס טפלה למטרה העיקרית של החזקתו. לעניין זה קובע סעיף 2(ב) לחוק השומרים כי כשעסקינן בשומר מסוג זה פטור השומר מאחריות לגבי נזקים או אובדן נכס שארעו שלא ברשלנותו. בנסיבות אלה בהעדר טענת רשלנות בכתב התביעה, לא ניתן מכוח חובה חוזית כללית לחייב את השוכר בנזקי שריפה במושכר (ראה: ע"א (ת"א) 2284/09 רובינה נ' דיין [ניתן ביום 3.5.2011] שאושר בבית המשפט העליון ברע"א 4281/11 דיין סמי נ' ציון רובינה [ניתן ביום 29.12.2011]). כידוע, על פי סעיף 7 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967, כל טענה העומדת לחייב כלפי הנושה, עומדת גם לערב. בנסיבות האמורות, ועל פי כתב התביעה בנוסחו הנוכחי, אינני רואה הצדקה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד נתבע מס' 3.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ח, 27 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.