פלוני נ' עיריית תל אביב ואח'

עסקינן בתיק נזיקין. התובע יליד 1955, טוען שנפצע כשהלך ברח' אחד העם ממול לבניין 13 בעיר ת"א.

המל"ל קבע לתובע נכות בשיעור 28% וגם חוו"ד התביעה מצביעה על נכות שכזו.

ההגנה כופרת בחבות. ביום 3.8.16 נמחקו הנתבעים 2,5 המקוריים וצורפה נתבעת 2 בכתב תביעה מתוקן וזו הגישה בקשה לסילוק על הסף ואף דורשת הוצאות בגין שרבובה לתביעה זו, שלא כדין. ביום 18.1.16 לאחר שהצדדים לא הגיעו להסדר דיוני בעניין, ולאחר שדנתי ושקלתי את טענות הצדדים וסיכויי הוכחת התביעה כנגד הנבעת 2, הוריתי על מחיקתה מכתב התביעה.

אפשרתי לצדדים להגיש טענות בכתב בדבר ההוצאות שיש – אם בכלל - להשית על מאן דהוא, ושיעורם.

הבקשה לפסיקת הוצאות הוגשה מטעם הנתבעת 2 ביום 19.1.17 ובו טענה כי על התובע והנתבעת 1 לשאת בהוצאותיה בגין צירופה להליך זה. בראשית הבקשה מציינת הנתבעת 2 כי מתצהיר המהנדס מטעמה, וכן מאסמכתאות ותמונות ממקום התאונה עולה ברורות כי אין לה כל קשר לאירוע שהתרחש ושמא סתם שורבבה בהליך זה.

עוד מציין ב"כ הנתבעת 2 המלומד כי כאשר הצדדים באו בדין ודברים, נאמר לו ע"י התובע כי הנתבעת 1 היא שמסרה את המידע לפיו הנתבעת 2 ביצעה את העבודות במקום האירוע הנטען.

לאור האמור סבורה הנתבעת 2 כי התנהלותו של התובע אינה תקינה שכן הסתמך על אמרות בעלמא ולא על אסמכתאות. בנוסף טוענת הנתבעת 2 כי לתובע היה זמן רב לבדוק את הטענה לפיה הנתבעת 2 לא ביצעה את העבודות במקום האירוע, ולא עשה זאת. לאור כל האמור לעיל, סבורה הנתבעת 2 כי יש להשית על התובע ועל הנתבעת 1 הוצאות בסך כולל של 6,000 ₪ .

המשיבים (התובע והנתבעת 1) הגישו תגובותיהם לבקשה ביום 22.1.16. הנתבעת 1 טענה כי מי שצרף את הנתבעת 2 שלא לצורך לתביעה היה התובע, ולכן יש להשית עליו את הוצאות הנתבעת 2. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה כי הנתבעת 1 לא הגישה הודעת צד ג' מטענה.

בנוסף הנתבעת 1 סבורה כי ההוצאות שנדרשו בבקשה הינן מופרזות כשב"כ הנתבעת 2 התייצבה לקדם משפט אחד בלבד, מה גם שלא הוגש כתב הגנה מטעמה.

התובע לא כפר בטענות הנתבעת 2 לפיהם הסתמך על המידע שהעניקה לו הנתבעת 1, אלא שאין בכך בכדי להשית עליו הוצאות, וזאת מאחר והמידע הצטייר כאמין, בבחינת "אמת לשעתה" (והשווה לדנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך).

התובע מציין בתגובתו כי הנתבעת 1 פרטה ונימקה את טענותיה לפיה הנתבעת 2 ניהלה את העבודות במקום האירוע ולא במקום אחר- וזאת על אף חשדותיו שכן הדברים, ואף ציינה כי בהינתן שהתובע לא יצרף את הנתבעת 2 לכתב התביעה, אזי העירייה תגיש הודעת צד ג' מטעמה. התכתובות זו, והתכתבויות נוספות בין ב"כ הצדדים, הוגשו לביהמ"ש.

בתשובתה לתגובות המשיבים שהוגשה ביום 24.1.17 טענה הנתבעת 2 כי השאלה שיש לדון בה, היא החלוקה בין הצדדים ולא עצם זכאותה להוצאות. באשר לסכום ההוצאות, טענה הנתבעת 2 כי יש לפצות אותה בגין הבקשה והתגובות לבקשה לסילוק על סף, וכן התייצבות לדיון. בנוסף טענה כי נאלצה להגיע למקום התאונה על מנת לאסוף ראיות ואסמכתאות מצולמות של הקבלן שביצע את העבודה בפועל, ונאלצה להפעיל מהנדס מומחה מטעמה ולהחתימו על תצהיר שיתמוך בבקשה לסילוק.

דיון והכרעה 

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בכתבי בי הדין, ובאסמכתאות שהוגשו מטעם הצדדים, ובכלל זה ההתכתבויות בין ב"כ התובע וב"כ הנתבעת 1, סבורני כי הצדק עם התובע, ועל הנתבעת 1 לשאת בהוצאות הנתבעת 2.

לית מאן דה פליג כי קבלן אחר ביצע את העבודות במקום האירוע ולא הנתבעת 2. מידע זה היה מצוי ונגיש לעירייה, וכפי שציינה הנתבעת 2 בבקשתה, היה גם זמן רב לבדוק זאת, ובכך "לפטור" את הנתבעת 2 מהתייצבות לדיון בתיק זה.

גם טענות התובע באשר לצירופה של הנתבעת 2 מתקבלות על הדעת ודבריו מקבלים משנה תוקף בין היתר מסיכום ההתכתבות בין הצדדים מיום 29.9.16 שם כתב ב"כ הנתבעת 1 בהי לישנה: " החברה שתפסה את השטח ושילמה עבור כך (ראה אסמכתא) הינה הר הנדסה. אנא הודע לי לאחר צירופם כנתבעים בתיק". (ראה גם נספח א' לתגובת התובע).

איני מסכים עם הגישה לפיה יש "לירות חיצים" לכל עבר ולצרף נתבעים ללא סיבה, ועל כן בדרך כלל בעל דין שמצרף צד להליך ללא סיבה מוצדקת לכך יישא בהוצאותיו. בענייננו עת התובע הוטעה (במכוון או שלא במכוון), וקיבל מידע לפיו לנתבעת 2 היה חלק באירוע, נהיר כי הצירוף נעשה בתום לב ובכדי להגיע לחקר האמת ולא כחלק מ"מסע דיג".

לאור כל האמור, הנתבעת 1 תישא בהוצאות הנתבעת 2. באשר לסכום ההוצאות, סבורני כי לאור העובדה שב"כ הנתבעת 2 לא צרף אסמכתאות להוצאותיו, וכפי שציין ב"כ הנתבעת 1 גם לא הוגש כתב הגנה, יש להעמיד את סכום ההוצאות בשיעור הולם וסביר של 3,600 ₪.