ת"א 60858-01-15 חכמון נ' יובב
|
ת"א בית משפט השלום ירושלים |
60858-01-15
24.6.2016 |
|
בפני השופטת: מוריה צ'רקה |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
תובעים: משה חכמון |
נתבעים: זוהר יובב |
| החלטה | |
|
התביעה היא תביעת לשון הרע. התובע היה חבר הוועד המקומי במושב כסלון, וגם מזכיר הוועד, תפקיד אותו ביצע תמורת שכר. הנתבע הוא תושב כסלון, והוא פנה במכתב למבקר המועצה האיזורית מטה יהודה, ראש המועצה והיועצת האישית לו, וכן ליועצת המשפטית למועצה, ובו הלין הן על העובדה שהתובע מכהן בשני התפקידים, והן על תפקודו בכל אחד מהם, כך למשל נאמר במכתב כי התובע "מנהל את הוועד המקומי באמצעות איומים ואלימות מילולית" וכי "החלטותיו מסיבות למושב נזקים בתחום הכלכלי, החברתי תרבותי... ופוגעות אנושות באמון התושבים וביכולת המושב להתפתח". בעקבות אותו מכתב הפסיק התובע לכהן כמזכיר הוועד.
לטענת התובע, הדברים שנאמרו במכתב הם בגדר לשון הרע, שכן הם הציגו אותו כ"נבחר ציבור מושחת ומשחית", ובגינם הוא תבע פיצוי בסך 100,000 ₪.
הנתבע אינו מכחיש שכתב את המכתב ושלח אותו לנמעניו, וטוען כי השמיע ביקורת לגיטימית ומוצדקת על תפקודו של התובע כנבחר ציבור, שנשלחה למספר מצומצם של נושאי משרה, כחלק מתפקידם כרשויות ביקורת ואכיפה. לטענת הנתבע חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 מעניק לו מספר הגנות, ובהן בין היתר ההגנות המוענקות לתלונות לרשות המוסמכת לקבלן, לפרסומים שאינם אלא הבעת דעה, וכן טענת "אמת דיברתי".
בקשת הנתבע לחייב את התובע בהפקדת ערובה נשענת על הטענה לפיה הנתבע "נמצא בקשיים כלכליים עצומים", הוא אינו עובד למחייתו, נפתחו נגדו מספר תיקי הוצאה לפועל, הוא הוכרז חייב מוגבל באמצעים ואין לו נכסים מהם ניתן יהיה לגבות את ההוצאות, אם ייפסקו. הנתבע מוסיף וטוען שביכויי התביעה קלושים מנימוקי כתב ההגנה.
התובע השיב לבקשה בטענה שחסרון כיס אינו יכול להיות מחסום מפני גישה לערכאות, ואין לחייב בערובה אך מחמת העדר אמצעים.
גדרי שיקולי הדעת בחיוב בערובה להוצאות נקבעו לא אחת בפסיקה:
"הכלל הוא שאין בית-המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. גם כאן לא תיחסם גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים רק בשל חוסר יכולתו הכלכלית, אולם במסגרת המקרים אשר נקבעו בפסיקה להטלת חיוב להפקדת ערובה, מקובל כי בית-המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ באופן אשר יקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו אם ייפסקו לטובתו... שיקול-דעתו של בית-המשפט במסגרת תקנה 519(א) רחב הוא. במסגרת זו על בית-המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה – הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי-המשפט לשם הגנה על זכויות." (רעא 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים , נח (5) 865 (30.05.2004))
מבלי להיכנס לשאלת סיכויי התביעה בשלב זה של ההליך ובטרם הגיש הנתבע את ראיותיו, ניתן לומר שהתביעה אינה תביעת סרק. מקום בו אין מחלוקת שהנתבע פרסם דברים שיש בהם להכפיש את התובע, לא ניתן לכנות תביעת לשון הרע תביעת סרק, אלא לכל היותר תביעה שסיכוייה נמוכים. בנסיבות אלה, אין מקום לחסום דרכו של התובע באמצעות חיובו בהפקדת ערובה להוצאות, אך בשל העובדה שהוא חסר אמצעים.
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|