ד' נ' עד 120 דיון מוגן בע"מ ואח'

לפניי תביעת התובעת ילידת 15.4.35 בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה, בתאונה שארעה ביום 9.3.12 (להלן: "התאונה"). התביעה הוגשה כנגד הנתבעות בעילה על פי פקודת הנזיקין. הנתבעות הגישו כתב הגנה והודעה לצד שלישי כנגד הצדדים השלישיים.

בעת התאונה עבדה התובעת כגננת עצמאית ב"גן *******" בגבעתיים – גן אותו ייסדה, ניהלה ועבדה כגננת במשך כ-50 שנה. לטענת התובעת, לאחר התאונה נעדרה מספר חודשים מעבודתה בגן ולאחריהם שבה לעבודתה בגן. לטענתה, כתוצאה מהתאונה נאלצה לסגור את הגן בחודש אוגוסט 2013, וכי אלמלא התאונה הייתה ממשיכה לעבוד שנים נוספות.

הצדדים הגישו ראיותיהם כסדרן, אולם עובר למועד שנקבע לשמיעת הראיות הגישה התובעת בקשה להתיר הגשת ראיות בסוגיית שיעור הריבית בהיוון פיצויים בגין נזקי גוף. התובעת עתרה להגשת חוות דעת כלכלית, שנערכה לדברי באת כוחה לצורך תביעה אחרת בה ייצגה את התובע באותה תביעה, וכי חוות הדעת אינה מתייחסת לנתונים הספציפיים של אותו תובע.

הנתבעים והצדדים השלישיים התנגדו לבקשה ובהחלטתי מיום 4.12.16 נקבע כי: "משעסקינן בהגשת ראיה אשר 'הטריגר' להגשתה התעורר רק לאחר הגשת ראיות כל הצדדים, ומשאין בהגשתה כדי לפגוע בהגנת הצדדים בהידרש לראיות שהוגשו – הנני מתיר הגשת חוות הדעת... הנתבעות והצד השלישי רשאים להגיש חוות דעת מטעמם...".

בהמשך נקבע כי חקירותיהם של מומחי הצדדים תשמענה ביום 1.2.17, וזאת לאחר שכל שאר הראיות נשמעו בישיבת יום 7.12.16. לבקשת הנתבעות והצד השלישי – המועד להגשת חוות הדעת מטעמם נקבע ליום 15.1.17. כן נקבע כי הצדדים יגישו סיכומיהם בכתב בכל הנוגע לסוגיות שבמחלוקת, למעט בסוגיית ההיוון שבגינה יישמעו סיכומי הצדדים בישיבת יום 19.2.17.

יאמר כי תוחלת חייה של התובעת, לה הנני מאחל אריכות ימים ובריאות, הינה כשנתיים ומחצה דהיינו, עד לגיל 84 ו- 5 חודשים. הנזקים להם עותרת התובעת הינם בין היתר: הפסדי הכנסה; עזרת צד שלישי.