ת"א 60731-07-17 נעאמנה ואח' נ' נעאמנה ואח'

בפני בקשה למתן צו מניעה זמני.

רקע:

המבקשים טוענים כי רכשו מהמשיב מס' 2 את מלוא זכויותיו במקרקעין הידועים כגוש 19380 חלקה 122/1 בעראבה (להלן: "המקרקעין"), וזאת על פי הסכם מיום 24.9.97. אין חולק כי זכויותיהם של המבקשים נרשמו בלשכת רישום המקרקעין רק ביום 11.5.17. על ההסכם חתומים גם המשיב מס' 3 שעד היום הינו אחד מבעלי המקרקעין, וגם ה"ה נעאמנה גאזי סעיד, שהיה משלושת בעלי המקרקעין באותו מועד, היינו ההסכם נחתם על ידי כל בעלי המקרקעין. על פי ההסכם הנ"ל מצורפת להסכם תכנית חלוקה מאושרת על ידי הצדדים. המבקשים מצרפים לבקשתם כנספח ג' תכנית שלטענתם היא התוכנית המוסכמת הנ"ל, כשעליה, בין היתר, חתימתו של המשיב מס' 3. על התכנית הנ"ל מופיעה גם זכות מעבר ברוחב של 3 מטר המובילה מהדרך הראשית למקרקעין. התשריט אושר על ידי הועדה המקומית עוד בשנת 1994, אך לא נרשם בלשכת רישום המקרקעין. אין חולק כי המבקשים הקימו על המקרקעין 2 קוטג'ים בשני מפלסים, וזאת על פי היתר בנייה. לטענתם, הגישה היחידה למפלס העליון הינה דרך זכות המעבר המופיעה בתכנית.

בתחילת שנת 2004 פנה המשיב מס' 3 לועדה המקומית לתכנון ובניה לב הגליל וביקש את ביטול זכות המעבר. בקשה זו נדחתה על ידי הועדה המקומית, וערר שהוגש נדחה אף הוא על ידי ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון ביום 11.1.05, למעט הסטת מה של דרך המעבר מזרחה, שהוחלטה בהסכמת הצדדים.

לטענת המבקשים, ימים ספורים לפני הגשת הבקשה לצו מניעה זמני, התברר להם כי המשיבים מבקשים לחסום את זכות המעבר, וכי בשנת 2008, בלא ידיעתם ובלא לצרפם להליך, הגישו תובענה לבית משפט השלום בקריות בת.א. 409/08 לפירוק שיתוף במקרקעין, שאין חולק כי אינה כוללת את זכות המעבר בתשריט החלוקה משנת 1997, שאף אינו מוזכר בתביעה הנ"ל. בתובענה ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 6.7.08, ובחודש מאי 2017, התבקש בית המשפט שוב לחתום על תשריט החלוקה, בטענה כי אבד. גם בבקשה הנ"ל לא הוזכרו כלל המבקשים וטענותיהם. לטענת המבקשים, זויפה חתימתו של המשיב 2, שנפטר בינתיים, על תשריט החלוקה שהוגש לבית המשפט בתיק הנ"ל.

לטענת המבקשים, המשיבים הטעו את בית המשפט בתובענה לפירוק השיתוף, מאחר ולא הביאו בפניו את עמדת המבקשים שהם בעלי הזכויות האמיתיים. עוד טוענים המבקשים כי הסמכות העניינית לדון בתובענה אינה של בית משפט זה אלא של בית המשפט לענייני משפחה, הואיל והצדדים לתובענה הינם אחים. בתובענה העיקרית מתבקש בית המשפט לבטל את פסק הדין בת.א. 409/08 ואת תשריט החלוקה שאושר במסגרתו.

בבקשתם מבקשים המבקשים צו מניעה זמני שימנע שימוש בתשריט החלוקה שניתן במסגרת ת.א. 409/08 ושימנע את חסימת המעבר לחלקתם על פי תשריט החלוקה משנת 1994. עם זאת, הסתבר כי נבנה קיר בלוקים בין מגרשי המשנה 122/3 שהיה על פי תשריט החלוקה בבעלות המשיבה 1 וכיום בבעלות בנה אשרף ג'ארד נעאמנה ובין מגרש המשנה 122/4 שהינו בבעלות המשיב מס' 3. עוד נחסם המעבר מימינו ומשמאלו של אותו קיר מעבר; מימינו על ידי מחסום בלוקים ומשמאלו על ידי מחסום ממתכת. על כן בקשת המבקשים הינה להסיר את החסימות הנ"ל ולהתיר מעבר חופשי ברגל ולרכבם לחלקתם על פי תשריט החלוקה – חלקה 122/1.

המשיבים לעומת זאת, סבורים כי תשריט החלוקה משנת 1994 אינו יוצר זכויות קניין מאחר ולא נרשם בלשכת רישום המקרקעין. עוד טוענים המשיבים כי פסק הדין שניתן בשנת 2008 ניתן כדין מאחר והמבקשים לא היו בעלי זכות הקניין בשנת 2008 משטרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, ומשכך לא היה מקום לצירופם להליך פירוק השיתוף. עוד טוענים המשיבים, כי גם אם יבוטל פסק הדין, יוכלו כשותפים במושאע למנוע מהמבקשים כשותפיהם לפעול במקרקעין לבניית דרך שלא בהסכמתם. עוד טוענים המשיבים כי שיקולי ההכבדה, תום הלב ומאזן הנוחות עומדים לצידם. המשיבים טוענים כי הכשרת דרך תחייב מתן היתר בנייה שטרם ניתן. עוד מצביעים על כך המשיבים בין היתר, כי כניסת רכבים מימין לקיר הבלוקים שנבנה, צמודה לביתם של חלק מהמשיבים שלהם ילדה נכה בת 7 המתניידת בכסא גלגלים, והמעבר יסכן את חייה.

דיון והכרעה:

עסקינן בצו מניעה זמני. ככזה יש לשקול מספר שיקולים מצטברים: האחד הינו סיכויי הצלחת התביעה. השני הוא מאזן הנוחות בין הצדדים, השלישי הוא שאלת השיהוי והרביעי הינו שיקולי הצדק והיושר שבין הצדדים (ראה למשל: רע"א 2905/15 שוורץ (פואל) נ' ציביון [ניתן ביום 3.6.2015]). כאשר עסקינן בצו עשה זמני ידו של בית המשפט קפוצה יותר, ובית המשפט לא ייתן צו המשנה מצב קיים, אלא אם מוכחת הזכות המהותית ומוכח שאי מתן הצו יגרום נזק בל יתוקן שלא ניתן לפצות עליו כספית בנסיבות העניין (ראה למשל: רע"א 1868/98 סייג נ' המועצה לייצור ולשיווק צמחי נוי [ניתן ביום 6.4.1998]; ע"א 213/64 ברא"ז נ' נציב המים, פ"ד יח (3) 647 (1964)). יחד עם זאת, ככל והנתבע שינה מצב קיים זמן קצר קודם להגשת הבקשה, עשוי הדבר לשמש שיקול ליתן צו עשה זמני (ראה למשל: רע"א 5812/12 בראנץ נ' עירית בני ברק [ניתן ביום 13.8.2012]; ע"א 600/70 מימי מבואות ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' רווח, פ"ד כה (1) 174 (1971)).