מ' נ' עיריית ראשון לציון

 1.לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, שלטענת התובעת נגרמו לה ביום 25.12.10, לאחר שנתקלה במכשול שהוצב בשטח המצוי באחריות עירית ראשון לציון (להלן: העיריה").

2.כעולה מכתב התביעה, תצהיר התובעת ועדותה בבית המשפט, היא ובעלה טיילו ביום 25.12.10 בחוף הים של העיריה והתארחו בבית קפה שם. לאחר היציאה מבית הקפה ובסמוך לה נתקלה התובעת במכשול נמוך, מחובר לקרקע ובצבע הקרקע שחובר לה (להלן: "הנפילה").

3.התובעת הוסיפה והצהירה, כי חרף העובדה שהמדובר היה ביום שמשי הראות הייתה לקויה שכן צל רב היה זרוק על הארץ, כך שהמדרכה הייתה חשוכה ולא ניתן היה לראות את המכשול הקטן שהוצב.

כתוצאה מהתקלות התובעת במכשול היא נפלה, השתטחה כאשר פניה לפנים ונחבלה קשות בשיניה. ממקום הנפילה הובהלה התובעת, על ידי בעלה, לבית החולים בילינסון שם אובחן שבר בשיניים 11, 12 ו- 21. בחדר מיון בוצעה מניפולציה ידנית כואבת להחזיר את שן מספר 11 למקומה.

עוד ביום התאונה, שהיה יום שבת, פנתה התובעת לרופא שיניים לצורך ביצוע טיפול חירום. בהמשך, כחלק מתהליך השיקום, עברה התובעת טיפולי שורש, התקנת מבנים, ציפוי השיניים וכתרי חרסינה.

לטענת התובעת, הטיפולים לוו בכאבים רבים ואלה עוד צפויים לה מכיוון שקיים צורך לטפל ולחזק באופן קבוע את הכתרים שבוצעו לה וכן יהיה צורך להחליפם כל מספר שנים.

את נזקיה אומדת התובעת ב- 16,600 ₪ בגין טיפולי השיניים שעברה, עלויות טיפולים עתידיים, הוצאות משפט ואובדן שבעה ימי עבודה.

3.הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו הכחשות גורפות. כך לדוגמה הכחישה לא רק את עצם קרות הנפילה, האחריות והנזקים בגינה, אלא אף הכחישה את עצם היותה רשות מוניציפאלית (כך ממש!), את הטענה כי היא אחראית לבטיחות עוברי האורח בשטחים שבניהולה ובבחינת קל וחומר כי המקום בו אירעה הנפילה מצוי בפיקוחה.

4.על ניסוח ראוי של כתב הגנה ראו בספרו של המלומד גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שתיים עשרה בעמוד 131 ואילך והאסמכתאות שם. בין היתר, כותב שם המלומד גורן כי הנתבע אומנם רשאי להתגונן כפי העולה על רוחו ולבד שיעלה דבריו על הכתב ויפרטם כראוי. כך מפנה המלמד גורן לתקנה 86 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, הקובעת שאין להכחיש טענה על דרך ההתחמקות, אלא יש להשיב לגופו של עניין. מתקין התקנות אך הגדיל לעשות והדגים כיצד.

עוד מסביר המלמד גורן:

"לא די בהכחשה כללית אלא חייב בעל דין לדון במפורש בכל טענה שבעובדה שאין הוא מודה באמיתותה, חוץ מטענה לדמי נזק. כמו כן, על בעל דין המכחיש עבודה שבעל דין שכנגד טוען לה, להשיב לגופו של עניין. כאשר הכחשת נתבע בעניין היריבות בינו לבין התובע אינה מפורשת אלא מתחמקת, ניתן ללמוד ממנה דווקא על הודיה".