ת"א 60330-08-23 גרינר צבר נ' סבן שור כהן

במסגרת פסק הדין נדרש בית המשפט להכריע בשאלה, האם התובעת הינה שותפה בשיעור של 50% בעסק בשם "bunny tummy" / "באני טאמי"- עסק ליבוא ומכירה של אביזרים ייעודיים לנשים בהריון ולאחר לידה ובפרט עסק המחטבים (להלן: "העסק") כפי טענת התובעת, או שמא התובעת הייתה פרזנטורית / יצגנית של העסק, קרי נותנת שרות לעסק המצוי בבעלות הנתבעת?

הצדדים ותמצית התביעה

1.ביום 27.8.23 הגישה הגב' ליהיא גרינר צבר (להלן: "התובעת") כנגד הגב' רוית סבן שור כהן (להלן: "הנתבעת") תביעה כספית על סך של 2,000,0000 ₪. יצויין כי התביעה הוגשה תחילה ביום 7.6.23, בבית משפט השלום בת"א (ת.א 17755-06-23). ביום 19.6.23 נתן על ידי כב' השופט אבי שליו פסק דין המורה על מחיקת התביעה וזאת על מנת לאפשר לתובעת להגיש את התביעה לבית המשפט המוסמך.

2.על פי הנטען בכתב התביעה, "התובעת ילידת, 1984, נשואה ואמא ל-3 ילדים, "ידוענית" ומפורסמת אשר שמה הוא נכסה ופרנסתה. מאז התפרסמה בשנת 2010 בעונה השלישית של תוכנית הריאליטי "האח הגדול" בישראל וצברה קהל מעריצים לא מבוטל. מאז פרסומה, מככבת התובעת בפריים טיים בשלל תוכניות טלוויזיה ורדיו ובמדיה החברתית, מפרסמת חברות ומוצרים בתשלום ואחריה עוקבים קרוב לרבע מיליון משתמשי פלטפורמת האינסטגרם".

"הנתבעת ילידת 1984 נשואה ואם ל-3 הינה סוכנת ביטוח לשעבר, אנונימית, אחת מבין מאות אלפי העוקבים של התובעת באינסטגרם" (סעיפים 2-1 לכתב התביעה).

3.לטענת התובעת בשנת 2017 פנתה אליה הנתבעת באמצעות הודעה פרטית באינסטגרם "היי ליהיא מה שלומך אנחנו לא מכירות רציתי לעניין אותך בשותפות למוצר לשוק הישראלי ללא השקעה כספית מצידך אם זה מעניין אותך", והתובעת השיבה במילה אחת "הסכמה".

לכתב תביעתה צירפה התובעת את העתק המסרונים שבין הצדדים, המהווים לטענתה את הצעת הנתבעת וקיבולה על ידי התובעת. (יצויין כי מההודעות שצורפו עולה כי תשובת התובעת הייתה "אוקיי"). עוד טענה התובעת כי "הנתבעת רצתה בכל ליבה להקים עסק ולהיות עצמאית, כן ידעה כי הצלחה עסקית ומהירה מצריכה פרסום בקנה מידה אדיר בשילוב של מוביל דעה ומשפיען מוכר. ועל כן, בשל נתוני התובעת: ידוענית מפורסמת בקנה מידה אדיר, הנתבעת ראתה בה את ההצלחה להגשמת חלומותיה ומטרותיה" (ההדגשה במקור) (סעיפים 10-9 לכתב התביעה).

4.עוד באותה שנה, הצדדים ייסדו יחד עוסק מורשה שנרשם ברשויות על שמה של הנתבעת בלבד; הסיבה לכך לטענתה היא כי הסכימה שלא להיות רשומה כשותפה בעסק היות והיא "ידוענית" שמפרסמת מוצרים רבים ומגוונים. יחד עם זאת דרשה, לטענתה כי העסק ינוהל על ידי רואה החשבון האישי שלה רו"ח הראל בן שמואל (להלן: רוח בן שמואל") בידיעה שכך יהיה לה בטחון שהיא מוגנת למרות שהנתבעת רשומה לבדה בעוסק מורשה (סעיף 4 לכתב התביעה).

5.ביום 1.11.17 (צ.ל 26.10.17, י.א) נחתם חוזה בין הצדדים שתוקפו הינו עד ליום 1.6.18 אשר עיגן את רוב זכויותיה של הנתבעת והקנה לתובעת 30% מרווחי העסק ללא כל סעיף אשר הגן על זכויותיה של התובעת וזאת תוך קיפוח בכלל סעיפיו. וכל זאת, תוך שהתובעת אינה מיוצגת ע"י עו"ד והסכם ההתקשרות מקפח ונוטה כולו לטובת רווחתה הכלכלית של הנתבעת.

עוד טענה התובעת, כי הסכימה לתנאי החוזה המקפח מתוך נחמה כי הוא לטווח זמן קצר, שלאחריו מאזן השותפות ישתנה כפי שהבטיחה הנתבעת; לא זו אף זו, התובעת סמכה ובטחה בכך שהפרסום בתקשורת ברובו כתוב ומצולם ותיעוד מעין זה יהווה ראיה בלתי ניתנת לסתירה ושאינה שנויה במחלוקת, המעגנת את זכויותיה בעסק,(סעיפים 13-12 לכתב התביעה).

לעניין זה יצויין כי בסעיף 5 לכתב התביעה טענה התובעת כי "בין הצדדים נחתם חוזה חלוקת רווחי שתוקפו לחצי שנה משנת 2017 ועד 2018 ולאחר מכן ערכו השתיים חוזה בעל פה של שותפות מלאה וכך התנהלו והתנהגו הצדדים במהלך השנים הבאות".