ת"א 60287-11-14 החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ

בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה שהוגשה על ידי החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ (להלן: "החברה לאיתור" או "המבקשת"), ומנגד - בקשה להארכת המועד להגשת כתב ההגנה שהוגשה על ידי נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (להלן: "המשיבה" או "נתיבי ישראל") עד למועד הגשתו בפועל.

המבקשת הגישה כנגד המשיבה, ביום 4.1.2015, בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה ע"ס של 2,810,586 ₪ לא כולל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

בהחלטתי מיום 4.1.2015 הוריתי למבקשת להציג אסמכתא לכך שהתביעה וההזמנה לדין נשלחו למשיבה לפי הכתובת המופיעה ברשם החברות וקבעתי את התיק לתזכורת מעקב כעבור 30 יום.

אסמכתא כאמור הוגשה לתיק-בו ביום, ואולם התיק עלה לעיוני רק ביום 8.1.2015 לאחר שהוגשה על ידי המשיבה בקשה דחופה למתן ארכה להגשת כתב הגנה. בבקשה הבהיר ב"כ המשיבה כי מונה לטפל בתיק רק ביום 31.12.2014, וכי התיק הפיסי הועבר למשרדו רק ביום 5.1.2015.

ב"כ המשיבה טען כי הסיבה לכך שהתיק הועבר לטיפולו רק באותו מועד, נעוצה בכך שלא היה במאגר משרדי עורכי הדין של המשיבה, המטפלים בעבורה בתביעות משפטיות, משרד עורכי דין זמין המאושר על ידי רשות החברות הממשלתיות.

נטען כי שני משרדי עורכי דין שאליהם היה אמור התיק לעבור לטיפול, לא החזיקו באישור הנדרש, ולכן לא ניתן היה להעביר אליהם את התיק נשוא התביעה.

הובהר כי משרדו של ב"כ המבקשת אושר על ידי רשות החברות הממשלתיות רק לאחרונה, ביום 9.12.2014, חלפו עוד מספר ימים עד שנתקבלו כל האישורים לגביו, וכך נוצר מצב שרק בסוף חודש דצמבר 2014 התאפשר מינויו כב"כ המשיבה, מינוי שניתן סופית ביום 31.12.2014.

ב"כ המשיבה טוען כי מיד כשהועבר התיק לטיפולו, ומשראה כי המועד להגשת כתב ההגנה צפוי לחלוף בכל יום, פנה לב"כ המבקשת ביום 6.1.2015 בבקשה למתן הסכמה להארכת המועד להגשת כתב הגנה. ואולם, ב"כ המבקשת סירב לבקשתו זו, ובדיעבד הסתבר לו כי הטעם לכך נעוץ בכוונתו לקבל פסק דין בהעדר הגנה אף שידע כי ב"כ המשיבה קיבל לידיו הטיפול בתיק.

ב"כ המשיבה הוסיף וטען כי אין בענייננו כל דחיפות הואיל וההפקעה נשוא התביעה הינה משנת 1984, כאשר התובעת קיבלה את זכויות הניהול של הזכויות שהופקעו, עוד ביום 10.9.2013, כך שלמבקשת נדרשו שנה ושלושה חודשים עד להגשת תביעתה. המשיבה מדגישה כי שני בעלי הדין הם גופים שלטונים שהוקמו על פי חוק ואמונים על כספי ציבור כך שלא ייגרם כל נזק ממתן הארכה המבוקשת.