ת"א 59971-12-13 GMM S.P.A ואח' נ' G.I.T ואח'

בפני בקשת המבקשת, היא הנתבעת והתובעת שכנגד, להתיר לה הגשת תצהיר נוסף מטעמה של עד המתגורר בחו"ל דרך קבע, וזאת באיחור ניכר לעומת המועדים שנקבעו להגשת תצהיריה.

המשיבה, הלא היא התובעת והנתבעת שכנגד, מתנגדת להגשת תצהיר זה באיחור ונימוקיה עימה – לטענתה המבקשת גורמת לדחיות ועיכובים בניהול ההליך באופן שיטתי, היא מעלה נימוקים המובילים לדעתה למסקנה שהמצהיר שהגשת תצהירו מבוקשת אינו אמין ומוטה נגדה, מזכירה את העובדה שתיק זה היה קבוע כבר להוכחות ואז לא עמדה על הפרק הגשת תצהיר זה ומקנחת באיחור הניכר בהגשת תצהיר זה – לו תותר – לעומת המועד שנקבע לכתחילה להגשת תצהיריה.

המבקשת, בתשובתה לתגובת המשיבה, הסבירה את האיחור בעובדת מגוריו של העד בחו"ל, ציינה את נחיצות העדות לבירור העובדות בתיק זה וכי שמו נזכר כבר מספר פעמים במסגרת ההליכים בתיק זה, הצביעה על המקור המשפטי המאפשר לטענתה הגשת ראיות נוספות בשלב מתקדם של הליך וציינה כי נוכח מועד הדיון לא יגרם כל עיכוב אם תותר הגשת התצהיר.

צודק ב"כ המבקשת בכך שהגשת התצהיר המבוקש על ידו לעת הזאת אינה אמורה, כשלעצמה, להביא לעיכוב בניהול ההליך נוכח מועד ישיבת ההוכחות הקבוע ליום 18.12.16.

מאידך, לא מצאתי כל רלוונטיות בטענת ב"כ המשיבה כי מדובר בעד שאמינותו מסופקת, באשר ענין זה יוכל לעלות במסגרת חקירתו הנגדית תוך עשית שימוש בכל האמצעים העומדים לרשות פרקליט המבקש להוכיח כי עד של הצד שכנגד אינו אמין – מה שהיה קורה גם לו הוגש התצהיר במועד.

לא זו אף זו, סדר הגשת התצהירים היה ממילא כזה על פיו תצהירי המבקשת אמורים היו להיות מוגשים לאחר תצהירי המשיבה, כך שגם אם היה מוגש התצהיר במועד היה הדבר לאחר שהמשיבה כבר סיימה את הגשת תצהיריה, וכאמור לעיל – גם אם אמורה היתה ישיבת ההוכחות להתקיים כבר, הרי שבדיעבד הדבר לא קרה והגשת תצהיר זה לא תעכב את ההליך ולמשיבה לא יגרם נזק כבד.

בצדק הפנתה המבקשת אל ההלכה אשר נקבעה בע"א 714/88 נירה שנצר נ. יובל ריבלין פ"ד מה(2) 89, כי ניתן לקבל בתנאים מסויימים ראיות נוספות גם בשלב מתקדם של ההליך.

בהקשר זה יש לזכור את הוראות תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 הקובעת (ההדגשה שלי – א.ב.) – "בית המשפט רשאי בכל עת לתקן כל פגם או טעות בכל הליך, וליתן הוראות בדבר הוצאות או בענינים אחרים ככל שייראה לו צודק, וחובה לעשות כל התיקונים הדרושים כדי לברר מה הן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין".

עוד סבור אני כי בבסיס השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בענין זה עומד ההגיון הבסיסי אשר נקבע כיסוד מוסד בשיטה המשפטית בישראל, עוד בראשית שנות המדינה, עת קבע כב' הנשיא המנוח יצחק זמורה, אמנם בנושא אחר, כי – "אמת ויציב – אמת עדיף" (ע"א 376/46 אהרן רוזנבאום נ. שיינה מרים רוזנבאום, פ"ד ב, 235 254), הכל כמובן תוך איזון נכון בין מידת הפגיעה בכל אחד מן הערכים.

עיון בנסיבותיו של הנידון דידן מביא, לטעמי, למסקנה הברורה כי היתר להגשת התצהיר בשלב זה של ההליך לא יפגע מהותית בזכויות המשיבה ולא יגרום לה לעיוות דין, בעוד שמניעת הבאת ראיה רלוונטית לכאורה מן המבקשת מהווה פגיעה קשה בזכויותיה וביכולתה להוכיח את גרסתה, גם אם העובדה שלא הגישה תצהיר זה עד עתה נובעת ממחדליה.

לאור האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה ומתיר למבקשת את הגשת תצהירו של מר רוברטו ויאנלו.

יחד עם זאת, בשים לב להוראות תקנה 524 ולצורך לאזן את ההיתר החריג אשר ניתן למבקשת, נוכח היותו נובע ממחדלה מלהגיש את התצהיר במועד ,תישא המבקשת בהוצאות המשיבה בסך 1,500 ₪ אשר ישולמו עד יום 6.11.16 כתנאי להגשת התצהיר.

המבקשת תגיש לתיק בית המשפט עד יום 10.11.16 אסמכתא על קבלתו ופרעונו בפועל של סכום זה לידי ב"כ המשיבה, ואם לא תעשה זאת במועד האמור ימחק התצהיר מן התיק.

לאחר תשלום סכום ההוצאות תגיש המבקשת עותק נוסף של התצהיר על מנת שיסרק על ידי המזכירות למחיצת תצהירים, וגם תצהיר זה יוגש שוב לצד יתר התצהירים על פי ההוראות שנקבעו בהחלטתי מיום 12.4.16, אשר המועד להגשתם הוארך בהחלטתי מיום 10.7.16.

מובהר למבקשת כי בנסיבות בהן הותרה למבקשת הגשת תצהיר זה לפנים משורת הדין לא תשמש טענה אודות שהותו של המצהיר בחו"ל במועד הדיון, הידוע זה מכבר ואשר היה ידוע גם בעת חתימתו על תצהירו, עילה לדחיה נוספת של ישיבת ההוכחות.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"ז, 07 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.