ת"א 59939-03-15 אבו עלו שיווק ומסחר בע"מ ואח' נ' מכון התערובת נהלל בע"מ

פתח דבר

לפניי בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") להורות על חיוב התובעים (להלן: "המשיבים") בהפקדת ערובה כספית בסכום של 150,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשת בהליך דנן, וזאת מכוח הסמכות הנתונה לבית המשפט על-פי סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") וכן מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

עסקינן בתביעה כספית ע"ס מיליון ₪, שעניינה הפרת הסכם בלעדיות לשיווק תוצרת מזון בעלי חיים (תערובת) והנזקים שנגרמו למשיבים בדמות תביעות עתידיות מצד לקוחותיהם, לאחר שגילו המשיבים, לטענתם, כי המבקשת הטעתה אותם בשקילת התערובת, בניגוד למוצהר ולמתחייב על ידה משך תקופת ההתקשרות החוזית ביניהם. כן עתרו המשיבים לקבלת פיצוי בגין הפגיעה במוניטין של החברות-המשיבות 1-2 ואובדן הכנסה בעקבות הפרת הסכם הבלעדיות והפחתת השקילה כאמור.

מאז הגשת התביעה בחודש מרץ 2015 עוכבו ההליכים בתיק דנן נוכח פתיחת הליכי פש"ר ומתן צווי כינוס נגד המשיבים 2 ו-3. משהודיעו המשיבים 2-3 על מתן אישור סופי במסגרת תיק פש"ר שמספרו 37835-06-15 (מחוזי חיפה), ולפיו הם רשאים להמשיך את ניהול התביעה שבפניי, כאמור בהחלטת כבוד השופטת ב. טאובר מיום 27.06.16, נדרשת אני עתה להכריע בבקשה להפקדת ערובה לאחר שהונחו בפניי טענות הצדדים (החלטה בתיק פר"ק 37835-06-15 מיום 27.6.16; החלטה בתיק פש"ר 18828-06-15 מיום 6.6.16).

טענות הצדדים

המבקשת טוענת, כי המשיבות 1 ו-2 הינן חברות בערבון מוגבל, המצויות בקשיים פיננסיים ניכרים, אינן פעילות ושרויות בחובות עצומים. המשיב 3, בעל המניות והמנהל של המשיבות 1-2, אף הוא נמצא במצב כלכלי קשה וחב למבקשת סכומים נכבדים בהיקף של מעל 3 מיליון ₪ ואינו עומד בהתחייבויותיו לסילוק חובו האמור. בנסיבות אלה, קיים חשש כבד וממשי שהמבקשת לא תצליח להיפרע מהמשיבים הוצאות המשפט, במידה ותביעתם נגדה תידחה.

לביסוס הנטען בבקשה, הפנתה המבקשת לסעיפי כתב התביעה, בהם תואר המצב הכלכלי הקשה של המשיבים, וכן לאמור בתצהירו של המשיב 3 התומך בבקשת רשות להתגונן, שהוגשה במסגרת תביעה קודמת שהתנהלה בין הצדדים, ככל שהוא מתייחס למצב הכלכלי הקשה (ת"א 53097-07-14 מכון תערובת נהלל בע"מ נ' אבו עלו לשיווק מזון ואח') והמהווה, לשיטת המבקשת, הודאה וראיה חותכות באשר למצבן הכלכלי הקשה של המשיבות 1-2, וכן מעצם אי-תשלום אגרת רשם החברות, כפי שעולה מתדפיסי הרשם שהוגשו בתמיכה לבקשה דנן.

עוד הצביעה המבקשת בבקשה על הרציונל העומד מאחורי סעיף 353א לחוק החברות, לרבות החזקה המעוגנת בו ולפיה חברה מוגבלת שהגישה תביעה מחויבת בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, כאשר הנטל לסתירת החזקה מוטל, כל כולו, על כתפי החברה-התובעת. נטען כי המשיבות 1-2 לא הוכיחו התקיימות החלופה הראשונה הסדורה בחוק, ולפיה הן תוכלנה לשלם את הוצאות המבקשת. יתרה מכך, בחינת החלופה השנייה שבחוק העוסקת בסיכויי הצלחת התביעה, תום הלב של המשיבים, היקף ההתדיינות ושיקולים הנוגעים לאיזון בין זכויות הצדדים, מובילים למסקנה כי מדובר בתביעת סרק שהוגשה על רקע מצבם הכלכלי הקשה של המשיבים ומהווה משקל נגד לתביעה קודמת שהוגשה על ידי המבקשת (הנתבעת כאן), שבמסגרתה ניתן פס"ד המחייב בתשלום חוב כספי בסך 3.3 מיליון ₪. לגישת המבקשת, סיכויי התביעה קלושים הם, שכן עילת התביעה המבוססת על הנזק הנטען שנגרם למשיבים בגין תביעות עתידיות של לקוחות דחוקה היא, בהינתן העדר הוכחה לתביעות אלה; שתי עילות התביעה הנוספות בדבר נזק למוניטין ואובדן הכנסה חלשות גם הן, נוכח גישת הפסיקה שמקבלת תביעות כגון דא במקרים נדירים ובודדים בלבד ; ואף טענתם של המשיבים לאובדן ההכנסה קלושה היא, בשים לב לקביעת בימ"ש המחוזי במסגרת ההליך הקודם ולפיה בדין לא סופקה הסחורה בשל החוב הרובץ לחובת המשיבות.

באשר לסכום הערובה, טוענת המבקשת כי בהינתן כל האמור ובשים לב לסכום התביעה וסיכוייה ראוי להעמיד את סכום הערבות ע"ס 150,000 ₪, המהווה 15% מסכום התביעה, ובהקשר זה הפנתה המבקשת לפסיקה רלוונטית המאששת גישתה זו.

מנגד, מתנגדים המשיבים לבקשה וטוענים כי דינה דחייה, מן הטעם שהיא לא נתמכה בתצהיר. לחלופין נטען, כי מדובר בבקשה המוגשת בחוסר תום לב. לטענתם, בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים, אשר תולדתו בתביעה כספית שהגישה המבקשת נגדם המשיבים, הגיעו הצדדים להסכמה, בסיועו של ביהמ"ש המחוזי בנצרת, כי ימונה מומחה אשר יכריע במחלוקת בדבר גובה החוב, שלפי הנטען, חייבות המשיבות 1-2 (הנתבעות שם) למבקשת. כן הוסכם, כי תישמר למשיבות 1-2 הזכות להגיש תובענה נפרדת כנגד המבקשת בגין כל אותן טענות שנטענו כלפיה במסגרת בקשת הרשות להתגונן, קרי העילות העומדות ביסוד התביעה הנוכחית, ואשר לא התבררו לגופן במסגרת ההליך הקודם. לטענת המשיבים, בבקשה הנוכחית יש משום הפרה להסכמות אלה, שזכו כאמור לאישור ביהמ"ש המחוזי בנצרת. עוד נטען כי סיכויי התביעה הנוכחית גבוהים הם, באשר עומדות למשיבים טענות כבדות משקל נגד המבקשת, שלא זכו כאמור לבירור והכרעה בגדר התביעה הקודמת.

עוד טוענים המשיבים, כי מצבן הכלכלי הקשה של המשיבות 1-2 נעוץ בהתנהגותה חסרת תום הלב של המבקשת כלפיהן, וכי התביעה הנוכחית הינה תולדה של התנהגות זו. לטענתם, המבקשת בעצמה פתחה הליכי פש"ר ופירוק נגד המשיבים במטרה לחסום אותם מהגשת התביעה דנן, חרף אישורה מכוח הסכמת הצדדים, שקיבלה כאמור תוקף של פס"ד. כן נטען, כי משהוגשה התביעה דנן על ידי המשיבות 1-2, שהינן חברות בע"מ, והמשיב 3, שהוא אישיות משפטית נפרדת, הרי שאין תחולה להוראות סעיף 353א' לחוק החברות ועל המקרה דנן חל סעיף 519 לתקנות הקובע מבחנים שונים ואחרים מאלה שבחוק החברות.

דיון והכרעה

אחר עיון בטענות הצדדים ושקילת נסיבות המקרה בפניי, סבורה אני כי יש לצוות על המשיבות 1 ו-2 להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשת בסכום של 80,000 ₪, ולהלן הטעמים לכך.

סעיף 353א לחוק החברות מגדיר מספר תנאים שבהתקיימם רשאי, אך לא חייב, בית המשפט להורות כי חברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין. התנאים הם כלהלן: (א) מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת (ב) הדבר ייעשה לבקשת הנתבע; אלא אם כן - (ג) סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה ; או - (ד) אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע.

על כן, קיימות שתי חלופות שבהתקיימן בית המשפט לא יורה על הפקדת ערובה:

(א) אם החברה הוכיחה, כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין ;

(ב) אם בית המשפט סבור, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה.