ת"א 5993-01-14 פרחי ואח' נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים ואח'

בקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור נכות שנקבעה לתובע על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי. הבקשה מתקבלת בחלקה לגבי הגב, שכן נמצא כי הוועדה לא התייחסה לעברו הרפואי המשמעותי של התובע. אין ראיות שיצדיקו הבאת ראיות לסתור נכות שנקבעה בשל הפגיעה בברך.

1. התובע, יליד 1973, נפגע ב-26/7/12 בתאונת דרכים שהיא תאונת עבודה.

2. ועדה רפואית לעררים קבעה כי לתבוע נותרה נכות בשיעור 19% בהתאם לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1965 (התקנות) – 10% בשל פגיעה בגב התחתון ו-10% בשל פגיעה בברך.

3. התובע הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, וביקש להסתמך על הנכות שנקבעה במל"ל כנכות על-פי-דין, בהתאם לסעיף 6ב לחוק.

4. הנתבעת חולקת על ממצאי הוועדה הרפואית ומבקשת כי בית המשפט יתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל. לטענתה הוועדה הרפואית התעלמה ממצבו הבריאותי של התובע קודם לתאונה וממסמכים המעידים על פגיעה קודמת בגב התחתון ובברכיים. התובע מתנגד לבקשה.

   הבקשה מתקבלת בחלקה.

5. הבאת ראיות לסתור נכות שנקבעה על-פי-דין היא חריג ותותר רק אם הדבר ראוי למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו (סעיף 6ב לחוק הפלת"ד). תכלית החוק היא חסכון בדיונים, בהליכים ובהוצאות, ולכן יש לנקוט גישה מצמצמת בבואנו לחרוג מהמתווה החוקי, כשמחלוקת על מסקנות הוועדה אינה מצדיקה סטיה מההוראה החוקית. אולם אם נמצא כי נפל פגם מהותי בהתנהלות הוועדה, למשל כאשר הבירור הרפואי לא היה מלא ואינו משקף את המצב הרפואי לאשורו, נתיר הבאת ראיות לסתור (ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77, 82; ר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505, ר"ע 721/85 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה, פ"ד לט(4) 839). (רע"א 3233/94 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' טלבינסקי [1994]).

6. נשוב לענייננו, נעיין בפרוטוקולים של וועדות המל"ל ובמסמכים הרפואיים שהוצגו, ונמצא כי זהו אחד המקרים הנדירים שבהם מוצדקת הבאת ראיות לסתור, שכן הוועדה הרפואית לא בחנה את עברו הרפואי העשיר של התובע ואין כל רישום כי עיינה בתיקו הרפואי מלפני התאונה. ליקוי זה הוא משמעותי ביותר משום שבתיקו הרפואי של התובע יש רישמים המלמדים כי סבל מבעיות משמעותיות בגב התחתון זמן רב לפני התאונה. אין מדובר בתלונה מקרית או חד פעמית, כי אם ברצף נמשך של תלונות, לאורך שנים, שהוגדר על ידי רופאיו המטפלים כ"כאב גב תחתון כרוני" (29/3/10; 21/11/10). התובע אף עבר בדיקת CT, טופל בטיפול תרופתי והופנה לפזיותרפיה. מצב קודם זה לא עלה בדיוני הוועדה, אף לא ברמז. ברישומי המסמכים שפורטו בפרוטוקולים לא נרשם כי תיקו הרפואי של התובע עמד לנגד עיני הוועדה, והעובדה שלא התקיים כל דיון במצבו הרפואי מלפני התאונה מלמד כי הוועדה לא היתה ערה למסמכים. סביר אפוא כי הוועדה הרפואית לא הייתה מודעת למצבו הקודם של התובע ולא בחנה אותו, ובנסיבות אלו חל החריג המתיר הבאת ראיות לסתור ולכן הבקשה מתקבלת בכל הנוגע לגב.

7. שונה המצב לגבי הברך. הנתבעת הפנתה אמנם לכך שהתובע התלונן על בעיות ברכיים עוד לפני התאונה, אולם בשונה מתלונות הגב מדובר בתלונות בודדות ואקראיות, צילום שנעשה לפני התאונה לא העלה ממצאים, ואין ראיה לפגיעה בברך לפני התאונה. מסמכים אלה, כשלעצמם, אינם מצדיקים הבאת ראיות לסתור לגבי הברכיים.

   נוכח האמור לעיל מתקבלת הבקשה בחלקה, וימונה אורתופד שיעריך את נכותו של התובע בגב התחתון והקשר הסיבתי בינה לבין התאונה. קביעות המל"ל בנוגע לברך יעמדו על כנן.