ת"א 5992-06-11 ניניו נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (החוק או חוק הפלת"ד).

קיימות מחלוקות לגבי הנסיבות התאונה והגדרתה כ"תאונת דרכים" בהתאם לחוק וכן לגבי הנזק.

לאחר שמיעת הראיות מצאתי לקבל את התביעה.

התובעת והתאונה

1. התובעת, ילידת 1969, כבת 45. במהלך השנים עבדה בעבודות שונות, לרוב באמצעות חברת כוח אדם, בין השאר כמאבטחת במוסדות חינוך (במועד התאונה), כסייעת בגני ילדים, כמנקה במטוסים, וככוח עזר בבית חולים גריאטרי שמואל הרופא (כיום).

2. ב-1/2/10 נסעה במונית שירות מעבודתה הביתה. בעת שירדה מהמונית נתקלה רגלה בבור בכביש והיא נפלה אפיים ארצה. המחלוקת העיקרית היא בשאלה האם הנפילה ארעה במהלך הירידה מהמונית (שאז מדובר בתאונת דרכים) או לאחר שהירידה כבר הסתיימה.

3. שתי נוסעות שהכירו את התובעת ירדו מהמונית כדי לעזור לה, אך נהג המונית עצמו מיהר לעזוב את המקום בלא שהיא או הנוסעות האחרות הספיקו לרשום את פרטי המונית או לצלמה.

4. כתוצאה מהתאונה נגרמה לתובעת חבלה סיבובית בקרסול. היא פונתה לבית החולים ולימים נמצא כי נגרם לה קרע בגיד. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ולתובעת נקבעו נכויות זמניות וכן נכות צמיתה של 10% לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1965 בשל הגבלה בתנועות הקרסול. נכות זו היא נכות על פי דין, ובהתאם לסעיף 6ב לחוק היא מחייבת בעניינו. לשלמות התמונה נעיר כי המל"ל הוסיף וקבע כי הנכות תפקודית בחלקה ולכן הופעלה תקנה 15 לתקנות בשליש והנכות הועמדה על 13.3%, אלא שכידוע, החלטת המל"ל בסוגיה זו אין לה משקל בהליך האזרחי.

    

   טענות הצדדים

5. במוקד המחלוקת שאלת נסיבותיה המדויקות של הנפילה וסיווגה כתאונת דרכים. התובעת טוענת כי המונית עצרה על הכביש המשובש במרחק מה מהמדרכה. במהלך הירידה מהמונית סובבה את אחת מרגליה בבור שבכביש ונפלה. בעדותה הוסיפה פרטים חדשים וטענה כי המונית היתה בנסיעה איטית וכי היא "נתלתה" על מאחז היד של מדרגות המונית. לטענת התובעת הנפילה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק משום שטרם סיימה את הירידה מהמונית ועדיין היתה ב"תנופת הירידה". הנתבעת טוענת כי לא מדובר בתאונת דרכים. היא מפנה לשינויים שחלו בגרסת התובעת כראיה לחוסר אמינותה, ומבקשת להסתמך על גרסה שמסרה אחת מנוסעות המונית לפיה התובעת השלימה את הירידה מהמונית לכביש ואף עשתה "צעד קטן" לפני שנפלה. הנתבעת סבורה כי אמירה זו מוכיחה שהירידה הושלמה ושהתובעת התייצבה מחוץ למונית והחלה מתרחקת ממנה. לפיכך, לטענתה, אין מדובר בתאונת דרכים.

6. אשר לנזק: התאונה היא תאונת עבודה ונגרמה לתובעת נכות בשיעור 10% בשל מגבלה בקרסול. התובעת טוענת כי בשל היותה עובדת כפיים יש לנכות השפעה מהותית על תפקודה ועל כושר השתכרותה והיא תובעת נזקים בסך של 332,928 ₪. הנתבעת מצדה סבורה שהשפעת הנכות מזערית עד לא קיימת, והיא מפנה, בין השאר, לתמונות וסרטונים של התובעת בפעילות יום-יומית ולעובדה שהתובעת יכולה לבצע ניתוח שישפר את מצבה אך מעדיפה של לעשותו. לפיכך מבקשת היא כי יפסק פיצוי של כ-40,000 ש"ח ומכך לנכות תגמולי המל"ל של כ-20,000 ₪.