נ' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

התובע, יליד דצמבר 1978, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 9.4.2014, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

כיוון שמדובר גם בתאונת עבודה, נקבעה נכות ע"פ דין המחייבת גם בהליך זה.

המוסד לביטוח לאומי קבע כי התובע סובל עקב התאונה מנכות בשיעור של 5% בגין מגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המתני, ומנכות בשיעור של 5% בגין מגבלה קלה בתנועות קרסול ימין, היינו 9.75% נכות צמיתה. עוד אושרה תקופת אי כושר מלא לשלושה חודשים לאחר התאונה, ולאחריה עוד כמעט שנה בנכות זמנית בשיעור של 15%.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, את השיקולים הבאים: מדובר בנכות שאיננה גבוהה בשיעור של 9.75% ; התובע טען כי מדובר בפגיעה משמעותית, שחייבה פינוי באמבולנס, 94 ימי מחלה, טיפולי פיסיותראפיה והוצאות ניכרות ; התובע טען כי פוטר בעקבות מצבו לאחר התאונה, וחזר לעבודה בשכר נמוך יותר רק שנתיים לאחר מכן במרץ 2016 ; הנתבעת טענה כי מדובר במגבלות קלות מאד, ללא כל השלכה תיפקודית, והראייה לכך שהמוסד לביטוח לאומי קבע כי התובע יכול לשוב לעבודה ואין מקום להפעלת תקנה 15 ; הנתבעת טענה כי גם בעברו תלונות בגין מגבלות בעמוד השדרה ; הנתבעת טענה כי תקופת אי הכושר עמדה על שלושה חודשים בלבד, ולאחר מכן לא היתה כל עילה לכך שהתובע לא שב לעבודה ; הנתבעת טענה, כי מדו"ח רציפות תעסוקתית עולה, שעוד לפני התאונה לא התמיד התובע במקומות עבודה.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 16,500 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר – 44,000 ₪ (שלושה חודשים מלאים ולאחר מכן לפי הנכות הרפואית שנקבעה לכל תקופה).

• בגין הפסדי שכר לעתיד לרבות הפשרות סוצ' – 87,000 ₪ (בערך מחצית מחישוב אריתמטי מלא לפי הנכות הרפואית, בצירוף 12% בגין הפרשות לפנסיה).

• בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 10,000 ₪.