ת"א 59670-11-14

לפני בקשה לביטול פסק הדיו שניתן בהעדר הגנה ולהאריך את מועד תשלום ההוצאות שנפסקו בהחלטה מיום 1.3.2015 עד לתשלומן בפועל ביום 30.03.2015.

כנגד המבקשת ניתן ביום 24.1.2015 פסק דין בהעדר הגנה. בעקבות בקשה לביטולו, ניתנה ביום 1.3.2015 החלטה המתנה את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות על סך של 1,500 ₪ בתוך 21 יום מהיום. ביום 23.03.15 הגישה המבקשת הודעה על ביצוע התשלום והגשת כתב הגנה בתיק. בהחלטה מיום 23.3.2015 נתבקשה המבקשת להמציא אסמכתה על תשלום ההוצאות. ביום 6.4.2015 הודיעה המבקשת על תשלום ההוצאות למשיבים בהעברה בנקאית שבוצעה ביום 30.3.2015.

בבקשה שבפני להארכת המועד לתשלום ההוצאות, נטען כי המבקשת שלחה המחאה בסכום ההוצאות לב"כ המשיב ורק בעקבות ההחלטה מיום 6.4.2015 התברר לה שההמחאה לא הגיעה ליעדה עת יצר ב"כ קשר עם ב"כ המשיבים אשר טען כי ההמחאה לא התקבלה לידיו. אז העבירה המבקשת את סכום ההוצאות לחשבון ב"כ המשיבים בהעברה בנקאית. כן נטען כי מיד כשנודע למבקשת על התביעה באה בדברים עם המשיבים לשלם העברת המחלוקת לבירור בפני גורם מוסמך ונהגה בתום לב. כן נטען לסיכויי ההגנה טובים.

המשיבים התנגדו לבקשה וטענו כי המבקשת סיפקה את הבטון למשיבים בתאריך 25.6.2013 והתביעה הוגשה בתאריך 27.11.2014, לאחר יותר משנה וחצי, לאחר שמוצו כל הניסיונות לפתרון המחלוקת בדרכי נועם. למבקשת ניתנה הזדמנות, למרות מחדלה, לביטול פסק הדין שניתן נגדה בהעדר, אך לא ניצלה אותה ולא שילמה את סכום ההוצאות שנפסק בהחלטה מיום 1.3.2015 במועד. הטענה כי המבקשת שלחה שיק למשיבים בסכום ההוצאות אינה מבוססת. רק בתאריך 30.3.2015 שולם הסכום בהעברה בנקאית.

המדובר בבקשה להארכת מועד אשר לא נקבע בחיקוק, אלא בהחלטה שיפוטית. ככזו, אין הבקשה צריכה להצביע על טעמים מיוחדים למתן ארכה. המבקשת ציינה כי שלחה למשיבים שיק בסכום ההוצאות במסגרת המועד שנקבע בהחלטה מיום 1.3.2015 וכי מיד לאחר שנודע לה כי השיק לא התקבל בידיהם ביצעה העברה בנקאית. אומנם העתק השטר האמור ובו זמן פרעונו לא צורף לבקשה, יחד עם זאת אינני סבורה שאיחור של מספר ימים בביצוע התשלום מצדיק נעילת שערי בית המשפטי בפני המבקשת.

לפיכך, מאריכה המועד לביצוע התשלום שנפסק בהחלטה מיום 1.3.2015 למועד בו בוצע. כת ההגנה שהוגש יועבר לתיקיה המתאימה.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ה, 04 מאי 2015, בהעדר הצדדים.