ת"א 5964-12-14 מתכת ותעשיות זרזיר 2010 בע"מ נ' יצחקי ואח'

בעניין: בקשה לביטול פסק דין

1.ביום 03/12/14 הגישה התובעת נגד המבקש ונגד שמעון ועפרה יצחקי תביעה בסדר דין מקוצר על סך 133,183 ₪ בגין הזמנת סחורה ושירות מהתובעת, כמפורט בטופס ההזמנה שצורף לתביעה. נטען כי שולם על חשבון החוב שלושה צ'קים דחויים בסך כולל של 41,200 ₪, ולאחר מכן עוד שבעה צ'קים בסך של 12,500 ₪ כל אחד, אך השטרות חוללו. לפיכך, התבקש ביהמ"ש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את סכום הקרן של השטרות בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 08/03/13.

2.לאחר שניתן פסק דין בהיעדר נגד שמעון ועפרה, יצר המבקש קשר עם משרד ב"כ התובעת וקיבל ביום 12/03/15 את כתב התביעה וההזמנה לדין. כיוון שהמבקש לא הגיש בקשת רשות להתגונן במועד, ניתן ביום 07/05/15 פסק דין המחייבו במלוא סכום התביעה בצירוף הוצאות ושכר טרחת עו"ד.

3.ביום 06/05/15 הגישו שמעון ועפרה בקשה לביטול פסק דין ובקשה להארכת מועד. בקשה זו התקבלה בהחלטתי המנומקת מיום 10/06/15. באותה החלטה קבעתי כי שמעון ועפרה העלו טענות הגנה מפורטות, הנתמכות בתצהירים ובמסמכים רלוונטיים, שלא זכו לכל התייחסות במסגרת התגובה. לפיכך, הוריתי על ביטול פסק הדין שניתן נגד שמעון ועפרה והצעתי לב"כ התובעת לשקול בחיוב הסכמה גם לביטול פסק הדין שניתן נגד המבקש.

4.ביום 04/06/15 הגיש המבקש את הבקשה שלפניי לביטול פסק הדין. המבקש הסביר כי לא העלה על דעתו, נוכח הטענות שהועלו בבקשת הוריו, שמעון ועפרה, כי התובעת תבקש פסק דין בהיעדר נגדו למרות שברור כי פסק הדין שניתן שגוי ויש לכל הנתבעים טענות הגנה טובות ביותר. לגופו של עניין, חוזר המבקש על הטענות שהועלו על ידי הוריו, לפיהן שמעון ושרון הזמינו מהתובעת ביום 17/03/13 עשר מכולות תמורת 110,000 ₪ בצירוף מע"מ. נטען כי הזמנת המכולות בוצעה לאחר ששמעון רכש משאית חדשה לצורך הקמת עסק של השכרת מכולות פינוי. נטען כי התובעת התחייבה לספק שתי מכולות כל חודש ולכל היותר, כל חודש וחצי. נטען כי במעמד ביצוע ההזמנה שילם שמעון מקדמה בסך של 10,000 ₪ ומסר צ'ק עבור המע"מ בגין העסקה כולה, כמפורט בנספח ג' לכתב התביעה. נטען כי שבוע-שבועיים לאחר מכן הגיע מנהל התובעת, נאסר, לביתם של שמעון ועפרה ולקח ללא רשות את השטרות הנזכרים בנספח ה' לכתב התביעה. נטען כי מועד הפירעון שבשטר הראשון, 30/04/13, היה אמור לחול לאחר שהתובעת תספק את שתי המכולות הראשונות. נטען כי סוכם בין הצדדים שבמועד אספקת המכולות יוחזרו השטרות כנגד תשלום סכומם במזומן.

5.הנתבע טוען כי משקרב מועד פירעון השטר הראשון והתובעת לא סיפקה את המכולות, פנו שמעון והנתבע לתובעת בדרישה לקבל את המכולות, אשר לא נענתה. לפיכך, ניתנה הוראה לביטול השטרות. נטען כי השטר הראשון חולל בציון אכ"מ כיוון שהנתבעים היו בטוחים שלא יופקד כאשר המכולות לא סופקו והשטרות נלקחו ללא רשות. נטען כי לאחר מספר חודשים, כאשר חלפו לפחות חמישה חודשים ממועד ההזמנה, הודיעה התובעת כי שתי המכולות הראשונות מוכנות. במועד אספקת שתי המכולות שילמו שמעון והמבקש לתובעת 16,000 ₪ במזומן, כך שהסכום הכולל ששולם באותה העת הנו 26,000 ₪, שהם 4,000 ₪ יותר מהעלות של שתי מכולות. נטען כי בין הצדדים סוכם שהסכום העודף ישמש כמקדמה עבור המכולות הבאות. בהתאם להסכמה בדבר החזרת שטרות לאחר תשלום במזומן, היה אמור נאסר להחזיר לנתבעים שני שטרות על סך כולל של 25,000 ₪. נטען כי שטר אחד שמספרו 357 הוחזר והשטר השני לא הוחזר בטענה שאבד. נטען כי כדי להבטיח שטר זה, מסר נאסר לידי שמעון שטר של בנו. בדיעבד התברר כי השטר נמשך מחשבון מוגבל. בשלב זה נעלמה התובעת ולא ניתן היה ליצור עמה כל קשר.

6.המבקש טוען כי התובעת הוסיפה חטא על פשע כאשר העבירה חלק מהשטרות שנמסרו לה לצד ג' הנוקט כנגד עפרה, אשר מחשבונה נמשכו השטרות , בהליכי גבייה בגין סכום קרן של 50,000 ₪. עובדות הבקשה נתמכו בתצהירים של שלושת הנתבעים ובמסמכים רלוונטיים.

7.ביום 21/06/15 הוגשה תגובת התובעת לבקשה. נטען כי השטרות שנתנו הנתבעים לתובעת לא כובדו בבנק ולכן הסכום שצוין בכתב התביעה הוא סכום נכון. נטען כי אין כל אמת בטענה לפיה השטרות נגנבו. נטען כי אם היה ממש בטענה זו, היו הנתבעים מגישים תלונה במשטרה נגד נאסר. נטען כי עפרה הגישה התנגדות במסגרת תיק הוצל"פ 02-50913-13-2, אך לא התייצבה לדיון בהתנגדות ולכן התנגדותה נמחקה. מודגש כי הזוכה באותו תיק היא גל כיפוף בע"מ. נטען כי אם היה ממש בטענה לפיה המכולות סופקו באיחור, לא ברור מדוע הנתבעים לא דרשו לקבל פיצוי כספי על הנזק שנגרם להם כתוצאה מהפרת ההסכם הנטענת על ידי התובעת. נטען כי הטענה לפיה התובעת נעלמה היא טענה קלושה, שכן המבקש מכיר היטב את התובעת ואת בעלי המניות שלה. נטען כי דווקא הנתבעים הם אלה שנעלמו והתעלמו מחובתם לשלם את השטרות עד מועד הגשת התביעה.

8.נטען כי בקשת המבקש הוגשה באיחור, שכן המבקש קיבל את פסק הדין שניתן נגד הוריו כבר ביום 16/03/15. נטען כי לא התקיימו טעמים מיוחדים שיירשמו המצדיקים הארכת המועד. נטען כי אין ממש בטענות המבקש, לפיהן אין לו ניסיון בהליכים משפטיים, שכן גם המבקש וגם הוריו מיוצגים על ידי עורך דין.