ת"א 5960-09-13 עפרי נ' לוקה קוסמטיקס בע"מ

בפני תביעה חוזית.

הנתבעת הינה חברה המפעילה חנויות לממכר אביזרי קוסמטיקה בשיטת זכיינות. התובע היה זכיין של הנתבעת החל מיום 31.12.11 והפעיל חנות של הנתבעת בבני ברק בהתאם להסכם בין הצדדים (להלן: החנות). בעת כניסתו לחנות, השקיע התובע כספים בריהוט, ציוד ואבזור החנות, כדי להתאימה לייעודה. מאחר שהחנות בהפעלתו של התובע לא היתה רווחית והתובע חפץ לסיים את הזכיינות לאחר מספר חודשים של פעילות, הגיעו הצדדים להסכמה על סיום הזכיינות.

התביעה הינה לאכיפת כתב התחייבות הדדי שנחתם בין הצדדים ביום 1.8.12, לפיו נכנסה הנתבעת בנעלי התובע בכל הנוגע להסכם השכירות שבין התובע לבעל הנכס בו פועלת החנות, עד ליום 31.12.12. סוכם בין הצדדים, כי על הנתבעת לפעול באחת משתי חלופות: "והיה ולאחר תקופת השכירות תחליט לוקה להאריך את תקופת השכירות, אזי היא תרכוש מעופרי את הציוד כמפורט ברשימה המצ"ב בהתאם למו"מ שתנהל עמך". מאידך גיסא, "היה ולוקה לא תאריך את תקופת השכירות, יוחזר לעופרי הציוד מבלי שלוקה תשלם לו תמורה כלשהי". (להלן: ההסכם). להסכם צורפה רשימת הציוד, נשוא התביעה. כן הוסכם, כי ביום מסירת החזקה בחנות, תזכה הנתבעת את התובע בערך המוצרים שנותרו בחנות.

נטען כי ביום 17.10.12 נשלחה דרישה לנתבעת לקיום האמור בהתחייבות, ועד הגשת התביעה לא נתקבלה תגובת הנתבעת.

לאור זאת תבע התובע את שווי הציוד בסך 90,000 ₪ נומינלי, ובשערוך 105,300 ₪, וכן דמי שימוש ראויים.

התובע טוען, כי הנתבעת החליטה להאריך את השכירות והמשיכה להחזיק בחנות ברציפות, כשהיא מופעלת מאז ועד היום בזכיינות ע"י זכיין אחר, דוד ראשיד (להלן: הזכיין החדש). כל הציוד שהיה בחנות, נשוא הרשימה, נשאר בה והועבר לשימושו של הזכיין החדש. ברם, הנתבעת הפרה את ההסכם ולא שילמה לתובע את שווי הציוד, אלא שילמה לו רק עבור הסחורה שהיתה בחנות.

הנתבעת טוענת כי שילמה לתובע עבור הסחורה ועבור הציוד גם יחד סך של 58,830 ₪, בהתאם ליתרת כרטסת הנה"ח, וזאת נוכח מצבם הירוד/בלתי שמיש של הציוד והסחורה.

לטענתה, הסכום דנן שולם ב-6 שיקים, אשר שניים מהם בוטלו על ידה עקב איומיו של התובע כלפי הזכיין החדש, כי בכוונתו לבוא ולקחת את הציוד, והתובע הגישם לביצוע בהוצל"פ.

הנתבעת טענה כי שווי הסחורה בחנות היה אפסי והיא לא היתה מסכימה לרכוש את הסחורה אלמלא הוסכם על רכישת הציוד ביחד איתה. לאור זאת טענה הנתבעת כי אין מקום לתשלום דמי שימוש ראויים וכי רק כל מה שהתובע זכאי לו הינו סכום השיק שבוטל.