ת"א 59591-09-16 קרוואני נ' רשות המיסים- ירושלים ואח'

1.המבקשת הגישה תביעה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו זכותה של מתיישבת בנכס מסוג "נחלה חקלאית" במקרקעי ישראל אינה "זכות מקרקעין" בידי צאצאיה, והיא חוזרת לבעלים, אינה בת חלוקה בין היורשים והיא פנויה להקצאה מחדש בפטור ממכרז.

2.המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") טוענת כי יש לסלק על הסף את התובענה, לאור ההליכים הייחודיים הקבועים בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) התשכ"ג-1963) (להלן: "חוק מיסוי מקרקעין"), אותם לא ניתן לעקוף באמצעות עתירה לפסק דין הצהרתי, כפי שעשתה המבקשת.

3.במסגרת התובענה הוגשה בקשה מטעם המבקשת להורות על מתן צו מניעה זמני כנגד הנפקת שומת מס שבח על ידי המשיבה, אותה כינתה המבקשת "הפעלה חד צדדית של פעילות מיותרת בערוצים מקבילים", אשר תטיל על המבקשת נטל של התדיינות כפולה ועלויות משפטיות כפולות.

4.על פי כתב התביעה, המנוחה פנינה עמרני ז"ל, הייתה רשומה כבת רשות בנכס מקרקעין מסוג נחלה חקלאית מס' 5 במושב "נחם". לאחר פטירתה בשנת 2011 הותירה אחריה 5 צאצאים שהמבקשת היא אחת מהם והשאר הם המשיבים 3-6. לאחר פטירת המנוחה, המשיבים 3-4 יזמו הליך משפטי שנועד לכך שהמשיבה 3 תבוא לבדה חלף המנוחה כבעלת הזכות בנחלה כלפי הבעלים. בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים אושר ביום 15.11.15 הסכם בין צאצאי המנוחה, לפיו המשיבה 3 זכאית לבדה להקצאה מחדש של הנחלה על שמה בספרי הבעלים (המשיבה 2), כאשר כל אחד מהאחים האחרים, לרבות המבקשת, קיבל פיצוי בסך של 425,000 ₪. ביום 6.3.16 פנתה באת כוח המבקשת בשמה למשרד האזורי של מיסוי מקרקעין בירושלים בבקשה לקבל אישור כי מדובר בפעולה בזכות שאינה במקרקעין בגין העסקה שפורטה לעיל. עמדת המבקשת לא התקבלה והוצאה שומת מס רכישה על ידי המשיבה 1.

5.לאחר הגשת התובענה נטען על ידי המשיבה כי מן הדין לסלק את התובענה על הסף לאור קיומם של הליכים ייחודיים בחוק מיסוי מקרקעין, בהם היה על המבקשת לנקוט. בשלב מאוחר יותר התברר למבקשת כי ביום 1.3.17 הונפקה שומה לפי מיטב השפיטה לגבי המבקשת וכן שובר תשלום מס שבח. משנודע למבקשת על השומה מיום 1.3.17 עתרה לבית המשפט בבקשה לצו מניעה זמני להקפאת מרוץ הזמן להגשת השגה על השומה. נטען בבקשה, כי מדובר בהפעלה חד צדדית של הנפקת שומה, ללא הצהרה מצד המבקשת על ביצועה של "עסקה במקרקעין". לטענת המבקשת ראוי למשיבה 1 להימנע מהליכי שומה וגביה, אשר יגרמו למבקשת לנהל הליך כפול ומקביל, אלמלא תתקבל הבקשה לצו מניעה זמני.

6.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ביחס להליך המשפטי המתאים, הגעתי למסקנה כי יש לסלק את התובענה על הסף. בשורה של פסקי דין נקבע כי נישומים חייבים לנקוט בהליכים הייחודיים הקבועים בחוקי המס, ואין לעקוף את הליכי ההשגה והערעור על ידי הגשת בקשות למתן פסק דין הצהרתי בדבר העדר החבות במס (ע"א 306/78 פ. קרוליק נ' עזבון המנוח פנחס ואח', פ"ד לג(1) 496, 499; ע"א 367/85 מדינת ישראל נ' קיטאי, פ"ד מא(3) 398; רע"א 1327/93 מנהל מס שבח ירושלים נ' עו"ד בסט (1993); ע"א 2801/06 מואטי נ' פקיד שומה 4 (19.9.07) (להלן: "עניין מואטי")).

7.בעניין מואטי נקבע כי כאשר המחוקק מתווה מסלול ברור לבחינת קביעת חבותו של נישום, בדמות הליכי השגה ייחודיים, אין הוא יכול להיזקק עוד להליכי התביעה הרגילים. יחד עם זאת נקבע כי במקרים חריגים, המעוררים שאלות בעלות חשיבות עקרונית, נשמרת לנישום האפשרות לפנות ישירות לבית המשפט הרגיל או לבג"ץ, כאשר מדובר בנושאים בעלי חשיבות עקרונית או בהבטחה שלטונית נטענת וזאת גם כאשר הנושאים נתונים להליך של השגה או ערר. עוד נקבע כי בית המשפט לא יפעיל סמכות זו כדבר שבשגרה, כאשר פתוחה בפני התובע דרך אחרת.

8.המקרה הנוכחי אינו מצדיק לסטות מן הכלל האמור. האבחנה שמנסה המבקשת לעשות בין פטור ממס לבין העדר חבות, אין בה כדי לשנות מן התוצאה במקרה זה. לפנינו מחלוקת בין המבקשת לבין המשיבה בדבר החבות במס ואין סיבה מיוחדת המצדיקה לאפשר למבקשת לעקוף את הליכי ההשגה והערר הקבועים בחוק מיסוי מקרקעין על ידי עתירה לבית המשפט האזרחי למתן פסק דין הצהרתי. טענותיה של המבקשת בדבר הוצאת השומות ואפיונם כהפעלה חד צדדית של פעילות מיותרת בערוצים מקבילים, דינן להידחות. המבקשת היא שמעוניינת להימנע מן ההליכים הייחודיים שקבע המחוקק, על ידי פתיחת הליך "מקביל" להליכי השומה והערעור הקבועים בחוק מיסוי מקרקעין.