ת"א 59572-05-16 קונצ'רטו מאפים אלאיי בע"מ נ' בן הרוש

פעם נוספת נדרש ביהמ"ש להיזקק לנגזרות הניבטות מהתנהלות דיונית של בעל דין, כאשר בעל הדין שכנגד מבשר בכתבי טענותיו כי הוא חפץ שביהמ"ש לא יקל עם בעל ריבו, וכך באו הדברים לכלל ביטוי זה הפעם:

בהחלטתי מיום 29.5.17 קבעתי כי בהינתן העובדה שמדובר בתביעה שטרית, על הנתבע להקדים ולהגיש ראיותיו.

עיון בתיק ביהמ"ש לימד כי הנתבע לא פעל להגשת הראיות, אף לא במועד הנדחה שנקבע לבקשתו.

על רקע האמור, ביום 28.8.17 הגישה התובעת בקשה לקבוע כי הנתבע לא יהא רשאי להגיש ראיות מטעמו, כהוראת תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

בהחלטתי בו ביום קבעתי כי על הנתבע להבהיר מדוע שביהמ"ש לא ייעתר לסעד המבוקש.

הנתבע לא פעל למסור הבהרה כמתחייב. תחת זאת, ביום 29.8.17, בחלוף המועד שנקבע ובלא היתר לעשות כן, הגיש הנתבע את ראיותיו.

נוכח האמור, בהחלטה עוקבת שניתנה באותו היום קבעתי כי לבעל דין לא קנויה החירות לפעול להגשת כתב טענות במועד בו יבחר, ולכן, על ב"כ הנתבע להבהיר מדוע שביהמ"ש לא ייעתר לסעד שנתבקש להורות כי לא יהא רשאי להגיש ראיות מטעמו.

הנתבע, באמצעות באת כוחו, בחר שלא להגיש הבהרה כמתחייב.

בינתיים, התובעת פעלה להגשת ראיות מטעמה בתוך המועד שנקבע בהחלטתי מיום 29.5.17, הגם שלזכותה עמדו מכסת ימים מוגבלת, בשים לב לדרך הילוכו של הנתבע כאמור.

בעקבות הודעה נוספת שהוגשה על ידי התובעת, ביום 4.9.17 ניתנה על ידי החלטה מפורטת, במסגרתה סקרתי את ההשתלשלות הרלוונטית, תוך שקבעתי כי לא ניתן לכחד שדרך התנהלות הנתבע אינה ראויה.

בהחלטתי עמדתי על כך שהגם שהפרוצדורה נועדה לשרת את המהות, אין בכך כדי להתיר את הרסן ולהרשות לבעל דין לנהוג בתקנות ובהחלטות השיפוטיות כאוות נפשו. זאת, מאחר שתיק ביהמ"ש איננו ככלי קיבול בידי בעל הדין לעשות בו כטוב בעיניו, ולהגיש ראיות במועד בו יבחר.

חרף זאת, לפי שראיות הנתבע כבר הוגשו לתיק ביהמ"ש, במאזן השיקולים לא מצאתי כי התרופה בנסיבות העניין הינה להורות על הוצאת הראיות שהגיש הנתבע מתיק ביהמ"ש, כי אם על חיוב הנתבע בהוצאות התובעת בסך 2,000 ₪.

כאן החלו הצדדים לטעון, זה בכׂה וזה בכׂה, ומושא בקשה זו החל להירקם.

לאמור. ביום 17.9.17 הגיש הנתבע, באמצעות באת כוחו, "בקשה דחופה ובהולה לעיון חוזר" ביחס להוצאות אשר הושתו עליו כאמור. במסגרת הבקשה נטען כי במהלך חודש אוגוסט 2017 חלה תקלה בשירותי מערכת "נט המשפט" במשרדה של ב"כ הנתבע.

ב"כ הנתבע טענה כי ביום 20.8.17, בתוך המועד שנקבע להגשת ראיות הנתבע, תצהירי הנתבע נשלחו לביהמ"ש לשם הגשתם באמצעות השליח, מר שמעון. ואולם, ביום 21.8.17 השיב השליח את החומר למשרדה של ב"כ הנתבע, בשל טענתו כי נאמר לו שלא ניתן להגיש חומר במהלך פגרת הקיץ, אלא אם מדובר בעניינים דחופים.

בבקשה נטען עוד כי ביום 22.8.17 נשלח השליח פעם נוספת למזכירות ביהמ"ש, מצויד "בפתק קטן" בו צוין כי "המועד האחרון חלף ויש להגיש את התצהירים". אף זה הפעם סב השליח על עקבותיו ללא שהגיש התצהירים, כאשר ביום 23.8.17 שוב טען בפני מי ממשרד ב"כ הנתבע כי במזכירות ביהמ"ש נחסמה בפניו האפשרות להגיש התצהירים.

בסופו של דבר, אחר בירור נוסף, הותר לשליח להגיש התצהירים ביום 29.8.17.