ת"א 5952-04-16 מרג'יה ואח' נ' מלון נוטרדם נצרת בע"מ ואח'

בפניי בקשה מטעם הנתבעים 1-4 (להלן: "המבקשים"), לסלק על הסף את התביעה שהוגשה נגדם.

עיון בטיעוני המבקשים מכאן והמשיבים מכאן, מעלה כי אלה כמו אלה החטיאו את המטרה, שכן במסגרת הבקשה, טענו המבקשים בקליפת אגוז כי יש לדחות את התביעה בשל טענות סף אלו: חוסר עילה, היעדר יריבות בין הצדדים, מעשה בי-דין וכן חוסר תום לב וניקיון כפיים מצד התובעים (להלן: "המשיבים"). הגם שהמבקשים נימקו את בקשתם בקיצור נמרץ, ניתן להתרשם כי עיקרה מתייחס להסכם פשרה שנחתם בין הצדדים ביום 6/6/2013 בהליך משפטי אחר שחלק מהצדדים לו הינם אותם צדדים בהליך דנא (להלן: "הסכם הפשרה"), כאשר לשיטת המבקשים, לאור המוסכם בסעיפים 2 ו-5 לאותו הסכם פשרה, המשיבים מנועים מלנקוט בהליך דנא.

סעיף 2 להסכם הפשרה מורה כלהלן:

"עם החתימה על הסכם פשרה זה כל הצדדים, מצהירים ומאשרים באופן בלתי חוזר, כי אין להם, ולא תהיינה להם בעתיד כל טענות ו/או דרישות מכל מין וסוג שהוא כלפי משנהו, לרבות נגד מי מבעלי המניות ו/או המנהלים של התובעת והנתבעת ו/או מנהלי הפרוייקט נשוא המחלוקת בכתבי בי הדין ו/או מי מטעמם בכל עניין ולרבות בקשר לכל התיקים שפרטיהם לעיל.

למען הסר כל ספק, מוצהר ומוסכם על כל הצדדים, כי עם חתימתם על הסכם פשרה זה לא תוגש בעתיד מכל מין וסוג שהוא ולא יינקט כל הליך משפטי בין כל אחד מבין הצדדים שמצוינים בהסכם זה, האחד כלפי משנהו ללא יוצא מן הכלל".

בעוד על פי סעיף 5 להסכם הפשרה:

"הסכם זה מחייב את הצדדים הישירים לו וכן כל חברות הקשורות במי מהצדדים באופן סופי ובלתי חוזר וללא תנאי".

מנגד, המשיבים בתגובתם נתנו התייחסות מקיפה ורחבה לכל טענות הסף, אך בחרו שלא לתת התייחסות לעניין האמור בהסכם הפשרה.

בהמשך, התנהל לפניי דיון בבקשה ביום 26/1/2017, ולאחר שהצדדים חזרו שוב על טיעוניהם, המשיבים נתבקשו לשקול את צעדיהם, ולהודיע לבית המשפט את עמדתם לעניין המשך ניהול התיק.