ת"א 59471-07-14 גורדון נ' גורסקי ואח'

1.הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן ובקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להוצאות. בהחלטתי מיום 11.11.14 ניתנה לנתבעים רשות להתגונן. בהחלטה מיום 26.11.14 נקבע כי על התובע להגיב לבקשה להפקדת ערובה להוצאות. ההחלטה נשלחה בדואר רשום למען שציין התובע בתביעתו ומאישור המסירה עולה כי לא דרש את דבר הדואר הרשום ביום 21.12.14 והודבקה בשנית בביתו ביום 30.12.14. בהעדר תגובה ניתנה ביום 5.1.15 החלטה המחייבת את התובע להפקיד 10,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעים. ההחלטה ניתנה תוך התייחסות לנימוקי הבקשה לגופה.

ביום 15.2.15 הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה לחייבו בהפקדת ערובה, לאחר שבקשה קודמת שהגיש נדחתה בהחלטתי מיום 5.2.15. בקשה זו הינה מושא ההחלטה.

2.התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום פיצוי מוסכם בסך 137,700 ₪ בגין אי השלמת רישום זכויותיו בבית שרכש מהמבקשים בהסכם מכר מיום 16.6.2006. כתב התביעה מתאר חלק מההליכים שנוהלו בין הצדדים ובמסגרתם נקבע כי התובע הפר את החוזה וחוייב בפיצויים משמעותיים למבקשים, אשר נגבו לאחר הליכי הוצל"פ ומימוש נכס אחר של התובע.

לטענת התובע, מאחר ובסופו של יום עמד בתשלום התמורה לנתבעים, מפרים הם את ההסכם בכך שלא פעלו להשלמת הרישום על שמו, באופן המזכה אותו בקבלת הפיצוי המוסכם. יוער כי לכתב התביעה לא צורפה כל פניה, לאחר השלמת התשלומים הנטענים, לנתבעים או לב"כ של התובע אשר רכש את הדירה עבורו בנאמנות, לפעול להשלמת הרישום כאמור.

2.לטענת הנתבעים, על התובע היה לפנות לעו"ד שייצג אותו כדי שישלים הרישום ומחמת אי תשלום שכר טרחתו לא קידם עניין זה. הנתבעים פירטו את ההליכים המשפטיים בין הצדדים וטענו כי רק ביום 18.6.14, לאחר הפרות ההסכמים מצד המשיב, שילם את מלוא ההוצאות ותמורת המכר ולכן אינם חייבים בפיצוי המוסכם.

עיון בתגובת התובע לבקשת הרשות להתגונן מלמד כי לא פנה לנתבעים או לעו"ד שרכש עבורו בנאמנות את הנכס לצורך השלמת הרישום. גם אם עו"ד ארדן לא התנה טיפולו בקבלת שכר טרחה, אי פנייה לנתבעים להשלמת הרישום לאחר התשלום מעידה כי סיכויי התביעה נמוכיםן.

בנסיבות המיוחדות של העניין בהן נקבע כי התובע הפר את החוזה ורק לאחר שנים השלים את התמורה החוזית ושילם הוצאות ופיצויים, שאלת זכאותו לפיצוי מוסכם הינה בגדר תביעה שסיכויי הצלחתה נמוכים.

3.לטענת התובע, העובדה כי לא הומצא אישור עירייה להעברת הזכויות מהווה הפרה יסודית של ההסכם ומלמדת כי גבו הנתבעים בפועל כספים, בטרם שקמה להם הזכות לעשות כן. לפיך טוען הוא כי אין מקום להגדיר תביעתו כתביעת סרק. לטענתו לא קיבל את ההחלטות, אולם לא הסביר מדוע לא דרש את דבר הדואר ובחר להגיב רק לחלק מהבקשות בתיק. עוד טען התובע, ללא בסיס, כי הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה הוגשה ללא תצהיר. הנתבעים מתנגדים לביטול ההחלטה ומפנים לבקשתם העיקרית לחיוב בהפקדת ערובה תוך הדגשת טענתם כי התובע נוקט כנגדם בשלל הליכים משפטיים ואינו משלם הוצאות שנפסקו לחובתו.

בבקשתם הפנו הנתבעים להליכים שונים מהם עולה כי התובע עושה שימוש בחוסר תום לב בהליכים משפטיים מבלי שנפסקות כנגדו הוצאות. עוד טוענים כי התובע מתחמק באופן שיטתי מקבלת דברי דואר.