פלוני נ' מועצה מקומית שלומי ואח'

לפני תביעה בגין נזקי גוף על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], בגין נפילה במדרגות ציבוריות. התביעה הוגשה כנגד המועצה המקומית שלומי ואיילון חברה לביטוח בע"מ.

לטענת התובע, ביום 10.08.2018, בשעות הערב, עת ירד במדרגות הציבוריות הסמוכות לרחוב יסמין בשלומי, רגלו נתקלה במפגע בטיחותי. מפגע זה נבע ממדרגה שבורה, הפרשי גובה, היעדר מעקה ותאורה בלתי מספקת, וכתוצאה מכך איבד שיווי משקל ונפל. כתוצאה מהנפילה, נגרמו לתובע שברים בקרסול רגל שמאל, והוא נותר עם נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור 14.5%.

התובע טוען כי הנתבעות חבות באחריות מלאה לאירוע, ללא אשם תורם מצידו. הוא מציין כי המפגע תוקן על ידי הנתבעת 1 לאחר התאונה.

לטענת הנתבעות, קיים ספק רב ביחס לנסיבות הנפילה של התובע, והן אף טוענות כי התאונה ארעה במקום שונה מהמקום הנטען או בנסיבות שונות. הנתבעות מכחישות את עצם קרות האירוע, את קיומו של מפגע כלשהו במדרגות ואת הנזקים הנטענים. הן מציינות כי התובע לא דיווח על האירוע למועצה בזמן אמת, וכי התמונות שצורפו אינן נושאות תאריך צילום ואינן מחזקות את גרסתו.

עוד טוענות הנתבעות כי התובע הוא בעל עבר פסיכיאטרי, מאושפז מדי תקופה במרכזים לבריאות הנפש עקב הפרעה דו-קוטבית, נוטל תרופות, והוכר כבעל נכות כללית בגובה 60%. בנוסף, הוא בעל היסטוריה של שימוש בסמים, וייתכן כי מצבו הנפשי והעובדה שלא נטל תרופותיו בעת האירוע, או חוסר תשומת לב, הם שגרמו לנפילה. הנתבעות טוענות כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין.

הנתבעות טוענות כי גם אם תוטל עליהן אחריות, יש להשית על התובע אשם תורם משמעותי בשיעור של לפחות 70% עד 100%, בשל חוסר זהירותו. הן כופרות בנזקים הנטענים, בייחוד באובדן השתכרות לעבר ולעתיד, וטוענות כי לתובע כושר השתכרות בלתי יציב וכי לא עבד שנים רבות לפני התאונה ולאחריה.

אופן קרות התאונה

לצורך הוכחת תביעתו הגיש התובע תצהיר מטעמו ומטעם אמו.

התובע הצהיר כי ב-10.08.2018, בשעות הלילה (סביבות 21:00), ירד במדרגות ציבוריות בדרכו לבית אמו. במהלך הירידה ובגין הפרש גובה משמעותי שנוצר עקב אבן ריצוף חסרה במדרגה, הוא איבד שיווי משקל, נפל ונחבל בכף רגלו השמאלית. הוא הדגיש כי לא היה מעקה בטיחות במקום ולא הייתה תאורה, מה שמנע זיהוי המפגע. הוא ציין כי המועצה תיקנה את המפגע לאחר התאונה. עוד הצהיר כי אמו התקשרה אליו, והוא ענה לה "איי איי " וניתק, והיא הגיעה למקום. הוא סירב להזמנת אמבולנס וביקש ללכת הביתה. לאחר מכן, הכאבים החמירו והוא פנה לבית החולים שם אובחן שבר בקרסול. הוא תיאר פצע לחץ שפיתח בעקבות חוסר תזוזה וניתוחים שעבר, וציין כי לפני התאונה היה פעיל ועבד, וכיום הוא מוגבל וסובל מכאבים קשים.

במהלך חקירתו, נשאל התובע על מצבו הרפואי ואישר כי הוא סובל ממחלת מאניה-דיפרסיה, לקח תרופות באופן זמני והפסיק, וכיום אינו נוטל תרופות פסיכיאטריות. הוא הכחיש שימוש בסמים מעבר לגראס בגיל העשרה, ודחה את הטענה שהיה מכור או הוציא כסף על סמים. לגבי התאונה, ציין שהתרחשה בין השעות 21:00-22:00, חש כאבי תופת והגיע למיון ב-4:50 בבוקר כיוון שהוא סבר שמצבו ישתפר. התובע טען כי אמר לרופאים שנפל, אך לא זכר אם נשאל היכן נפל. (עמ' 13 שורות 26 עד עמ' 14 שורה 19 לפרוטוקול הדיון מיום 04.11.25). התובע אישר שהיה חשוך מאוד במקום, שהמנורה הייתה שבורה ולא היה מעקה. הוא הכחיש ששוחח בטלפון עם אמו בזמן הנפילה וטען כי דיבר אתה לאחר מכן ואישר ששתי תיירות ניגשו אליו אך לא לקח את פרטיהן (עמ' 15 שורות 21 – 27 וכן עמ' 16 שורות 20 – 21 לפרוטוקול הדיון מיום 04.11.25).

אמו של התובע, הצהירה כי ביום התאונה התקשרה לבנה להזמינו לארוחת שישי. כעבור כחצי שעה, משלא הגיע, התקשרה שוב ושמעה אותו עונה בקול כאוב "איי איי " וניתק. היא נבהלה, רצה למקום ומצאה אותו שוכב ליד גרם המדרגות. התובע הצביע על אבן חסרה במדרגה כגורם לנפילה. האֵם ציינה שהיו שתי בחורות (מתנדבות מחו"ל) במקום שהעידו על נפיחות ברגלו והציעו להזמין אמבולנס, אך בנה סירב. היא ובעלה עזרו לו ללכת לביתו. האֵם תיארה את סבלו הרב, פצע הלחץ שפיתח, והניתוחים שעבר, וציינה את שינוי מצבו מתפקוד מלא למגבלה קשה (ראו תצהיר אמו של התובע).

בחקירתה הנגדית, אישרה אמו של התובע כי בנה סובל ממחלת מאניה-דיפרסיה, וכי נפל מגובה בצבא וקיבל מכה בראש לפני שאובחנה המחלה. היא ציינה שלקח תרופות זמנית והפסיק, ואינו לוקח כיום (עמ' 4 שורות 16 – 26 לפרוטוקול הישיבה מיום 04.11.205). לגבי התאונה העידה כי היא לא הייתה עדה ישירה לנפילה. היא התקשרה לבנה לפני כן כדי שיבוא לאכול, ומשלא הגיע לאחר חצי שעה התקשרה לשאול לשלומו ושמעה רק "איי איי" ולכן היא יצאה לכיוון המדרגות. האֵם העידה כי היא מצאה את בנה עם שתי בחורות שדיברו באנגלית, והיא ובעלה עזרו לו לשוב הביתה. עוד ציינה שבנה סירב ללכת לבית החולים בתחילה, ורק למחרת בבוקר, כשהכאבים החמירו, הוא פונה באמבולנס (עמ' 7 שורות 2 – 29 לפרוטוקול הישיבה מיום 04.11.205). כמו כן אישרה שהמקום היה חשוך, אך היא ראתה את המדרגה השבורה כי היו אורות במרחק וברחוב (עמ' 7 שורה 30 עד עמ' 8 שורה 9 לפרוטוקול הישיבה מיום 04.11.205).

לטענת הנתבעות אין להאמין לגרסת התובע ואמו כיוון שהם ניסו להסתיר מבית המשפט את עברו של התובע, מצבו הנפשי והיסטוריית ההעסקה שלו ולפיכך מדובר בעדים בלתי מהימנים שיש לדחות את גרסתם לאופן קרות התאונה. כמו כן טענו הנתבעות כי גרסתו של התובע לאופן קרות התאונה השתנתה מספר פעמים, כאשר בשיחה ספונטנית עם החוקר מטעם חברת הביטוח סיפר לחוקר כי הוא לא נפל במדרגות אלא בשכונה במקום שהיה בבניה. ואילו בפגישה עם החוקר הראה התובע לחוקר את המדרגות שם נפל וטען כי נפל במדרגות. לטענת הנתבעות, בעוד בשיחת הטלפון עם החוקר מדובר על עדות ספונטנית, הרי בפגישה השנייה התובע כבר קיבל ייעוץ משפטי ולפיכך העיד באופן שסותר את מה שאמר לחוקר. עוד טוענות הנתבעות כי במשך שלוש שנים לא ציין התובע בפני רופאיו כי פגיעתו אירעה במהלך ירידה במדרגות ואף לא דיווח לאף גורם במועצה על התאונה.

כאשר נשאל התובע מדוע לא דיווח למועצה על המפגע ענה "התעסקתי במה שכואב לי ולא בנפילה. לא באתי ואמרתי מדרגות שבורות ומנורה מנופצת, התעסקתי בכאב שלי, לא זוכר אם שאלו אותי איפה נפלתי" (עמ' 14 שורות 6 – 21 לפרוטוקול הישיבה מיום 04.11.205). כאשר נשאל התובע מדוע לחוקר בשיחת הטלפון ענה כי לא נפל במדרגות אלא באתר בניה ושינה את גרסתו כשנפגש אתו, ענה כי כשהחוקר התקשר אליו הוא נלחץ כיוון שבת הזוג שלו טענה שמישהו (כנראה החוקר) מסתובב ליד גינת הבית שלהם (עמ' 16 שורות 4 – 7 לפרוטוקול הדיון מיום 04.11.205).

מטעם הנתבעת העיד מר יעקוב קוצ'רו, מנהל מחלקת שיפור פני העיר מאז אוקטובר 2020. מר קוצ'רו העיד כי הוא לא קיבל פניה כי ישנו מפגע במדרגות והוא אינו יודע מי ביצע את התיקון. מר קוצ'קרו העיד כי אין ספק שהמדרגות תוקנו וכי רק מישהו מהעירייה או מטעמה יכול היה לתקן את המדרגות למרות שלא ידע לספק פרטים באשר לגורם שתיקן אותן (עמ' 18 שורות 1 – 31 לפרוטוקול הדיון מיום 04.11.205).

עדות התובע היא עדות יחידה של בעל דין. לפי האמור בסעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, קביעת ממצאים בהתדיינות אזרחית על סמך עדותו היחידה של בעל דין טעונה סיוע ממקור חיצוני. ובאין סיוע, בית המשפט רשאי לקבוע ממצאים על סמך עדותו היחידה של בעל דין רק אם יש בידו נימוקים משכנעים שיפורטו התומכים באמינות העדות. (ראו: ע"א 765/18שמואל חיון נ' אלעד חיון (01.05.2019), וכן יעקב קדמי "על הראיות" חלק שלישי 1433-1430 (2009))."

הסיוע לעדותו של התובע היא עדותה של אמו שהגיעה למקום מיד אחרי התאונה וסייעה לו להגיע לביתו לאחר שנפל. עדות אמו של התובע היתה סבירה ותאמה את האמור בתצהירה. לטענת הנתבעות, בעדותה של האם נפלו סתירות בענייני ההשתכרות והשימוש בסמים של בנה בשנים עברו, ולפיכך אין לתת אמון בעדותה באשר לאופן קרות התאונה, אלא שאיני מקבלת את טענת הנתבעות בעניין זה. אמו של התובע אמנם לא ענתה באופן מדויק כאשר נשאלה על עברו התעסוקתי והרפואי של בנה, אולם העידה כי לבנה היו תקופות בהן עבד ותקופות בהן לא עבד וכן העידה כי היו לו בעיות נפשיות בגינן קיבל טיפולים ואף אושפז. לעניין נסיבות התאונה, הגרסה שמסרה בחקירה הנגדית תאמה את הגרסה בתצהירה, והעובדה שהיא מסרה לחוקר הנתבעת כי היא היתה בשיחה עם התובע כאשר נפל, אינה שונה באופן מהותי מהגרסה שמסרה בתצהיר ובעדות לפיה היא שוחחה עם התובע לפני התאונה ואחריה.

לתצהיר התובע צורפו תמונות של המקום הן סמוך לתאונה והן לאחר התיקון. מהתמונות עולה באופן ברור כי היה מפגע במדרגות וכי יש מעקה רק בצד אחד של המדרגות.

לאור האמור, אני מקבלת את עדות התובע ואמו באשר לאופן קרות התאונה.

אחריות הנתבעת

עילת התביעה בענייננו היא עוולת הרשלנות, שהוגדרה בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. יש לבחון האם התקיימה חובת אחריות מושגית וקונקרטית בין הנתבעת לבין התובע, והאם קיים קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק, כפי שנקבע בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113 [1982].

על רשות מקומית, ובכלל זה הנתבעת 1, המועצה המקומית שלומי, חלה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי משתמשי המרחב הציבורי שבתחומה. חובה זו מעוגנת בסעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש], המטיל על העירייה חובה לפקח, לתקן, להאיר ולהסיר מכשולים מרחובות. חובה זו מתחזקת במיוחד כשמדובר בגרם מדרגות ציבורי, המהווה מטבעו סיכון מוגבר לנפילה.

במקרה זה, הוכח כי במדרגות היה מפגע פיזי הכולל מדרגה שבורה, ריצוף חסר והפרשי גובה. בנוסף, לא היה מעקה משני צדי גרם המדרגות, וכן לא הוכחה תאורה תקינה ומספקת במועד התאונה. היעדר מעקה מהווה הפרה של סעיף 3.2.2.15 לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970, הדורש התקנת מעקה משני צדי מדרגות המכילות 3 מדרגות או יותר.

הנתבעת לא הציגה תיעוד תחזוקה או בדיקות המעידות על פיקוח סביר ושוטף על המדרגות, ולא הוכיחה תאורה תקינה וקיומו של מעקה משני הצדדים. דווקא מהתמונות עלה כי עמודי התאורה רחוקים זה מזה ולא הוצגו דוחות על בדיקות התאורה או תחזוקת העמודים. מחדלים אלו, בצירוף המפגע הקיים, יצרו סיכון בלתי סביר שהתממש בפגיעת התובע. לפיכך, הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה ואת החובות הסטטוטוריות. יתר על כן, העד מטעם הנתבעת העיד כי רק המועצה המקומית מתקנת את גרם המדרגות ולכן יש להניח שהמועצה היא זו שתיקנה את המדרגות, כפי שנראה בתמונות לאחר התיקון. לאור האמור, יש להטיל על הנתבעת אחריות לנזקי התובע.

אשם תורם

לטענת התובע אין להטיל עליו כל אשם תורם בגין נפילתו שכן משתמש סביר במדרגות ציבוריות רשאי לצפות כי הן יהיו תקינות, מוארות ובטוחות. לטענתו התאונה אירעה בשעות הערב כשהתאורה היתה בלתי מספקת ולפיכך לא ניתן לצפות שיבחין במפגע בנסיבות אלה.

מנגד, טוענות הנתבעות כי יש להשית על התובע אשם תורם משמעותי בשיעור של לפחות 70% בשל חוסר תשומת לב והיכרות עם המקום בו אירעה התאונה.

אדם ההולך ברחוב, עיניו בראשו ועליו לשים לב למדרך רגלו. מדובר במפגע משמעותי וניתן היה להבחין בו, גם אם התאורה היתה לקויה, וודאי כאשר מדובר על מקום המוכר היטב לתובע. בע"א (מחוזי ת"א) 20749-06-16עיריית חולון נ' ל.א.(2.10.2017) נקבע כי בפסיקה נקבע כי כאשר התאונה אירעה בשעות היום ובסביבה מוכרת ניתן להשית אשם תורם בין 20% ל-30%. לאור העובדה שמדובר בירידה במדרגות, בהן צריך להיזהר בין אם חשוך ובין אם מואר ובנסיבות העניין, אני מטילה על התובע אשם תורם בשיעור 20%.

הנכות הרפואית

התובע נפגע בכף רגל שמאל, ואובחן כסובל משני שברים בקרסול. כתוצאה מהתאונה, התובע סובל מכאבים כרוניים ומגבלה בתנועה. מומחה התובע בתחום האורתופדיה, ד"ר איליה גלר, קבע נכות צמיתה בשיעור 20% ונכויות זמניות. מומחה הנתבעת בתחום האורתופדיה, ד"ר שי פריימן, קבע כי לא נותרה נכות.

מומחה בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד"ר אורן בן לולו, קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין הגבלה קלה עד בינונית בתנועה הסוב-טלרית משמאל, וכן נכות זמנית בשיעור 100% למשך 3 חודשים ועוד 50% למשך 3 חודשים. ד"ר בן לולו קבע כי אין קשר סיבתי בין פצעי הלחץ בעכוז לבין התאונה.

מומחית בית המשפט בתחום הכאב, ד"ר פאולה שטרמן, קבעה נכות צמיתה בשיעור של 10% בתחום הכאב, בגין כאבים כרוניים בקרסול עם מרכיב עצבי, בנוסף לנכות האורתופדית. היא אבחנה כאב כרוני נוסיספטיבי וכאב נוירופטי.

נכותו הרפואית המשוקללת של התובע, כפי שנקבעה על ידי מומחי בית המשפט, עומדת על 14.5%.

הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות

הנכות התפקודית נקבעת על ידי בית המשפט בהתאם לראיות ולכלל הנסיבות הרלוונטיות לנפגע ולהשלכות שיש לפגיעה על תפקודו ועיסוקו. לעיתים קיימת חפיפה בין הנכות הרפואית לזו התפקודית, אך ישנן פעמים בהן בית המשפט יגיע למסקנה כי בנסיבות המקרה, עולה הנכות התפקודית על הרפואית, או ההיפך. השאלה המרכזית היא שאלת הגריעה מכושר ההשתכרות של התובע.

התובע טוען כי נכותו התפקודית עולה על הרפואית ויש להעמידה על 20% לכל הפחות, בהתחשב באופי פגיעתו ובצורך לעסוק בעבודות חינוכיות וטיפוליות הדורשות מאמץ פיזי מתמשך. התובע טוען כי לפני התאונה עבד כמדריך בעמותת "עידן לילדים ונוער בסיכון" וכי הובטח לו שכר בסך 11,000 ₪ לחודש, אף שלא שולם בפועל עקב קשיים כלכליים של העמותה.

התובע הוסיף כי לאחר התאונה ניסה לשוב ולהשתלב בשוק העבודה, ואף עבד בשנת 2022-2023 במשך מספר חודשים כמדריך בפנימיית נוער, אך התקשה להמשיך בעבודה זו עקב מגבלותיו הפיזיות והכאבים מהם הוא סובל בעקבות התאונה. הוא טוען כי ניסיון עבודה זה מחזק את טענתו כי אינו יכול להחזיק בעבודה יציבה ורציפה בשל מגבלותיו.

הנתבעות, לעומת זאת, טוענות כי לתובע אין כלל אובדן כושר השתכרות עקב התאונה, וכי נכותו התפקודית קלה ביותר ואינה גורעת מיכולתו להשתכר. הן מפנות לכך שהתובע סובל מבעיות נפשיות (הפרעה דו-קוטבית), היסטוריה של התמכרות לסמים, והוכר כבעל נכות כללית בשיעור 60% על ידי המוסד לביטוח לאומי כבר משנת 2011, וכן הצהיר בשנת 2018 כי אינו עובד ולא עבד בחמש השנים האחרונות.

הנתבעות טוענות כי מסמך ההעסקה מעמותת "עידן" הינו מזויף וחסר אמינות, וכי התובע לא עבד בפועל במשך שנים רבות טרם התאונה. לטענתן, כושר השתכרותו של התובע היה בלתי יציב ומצומצם ביותר עוד לפני התאונה, ולכן אין קשר סיבתי בין התאונה לבין העדר עבודה או פגיעה בכושר השתכרותו.

באשר להכנסותיו של התובע, על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, הוא עבד באופן לא רציף טרם התאונה, עם הכנסות נמוכות או ללא דיווח הכנסות כלל בשנים מסוימות, למעט שכר של 2,050 ₪ בשנת 2015 ו-7,112 ₪ בשנת 2020.

התובע צירף לתצהירו מכתב מעמותת "עידן" לפיו אמנם הובטח שכר של 11,000 ₪ לחודש אולם הוא לא שולם עקב קשיים כלכליים של העמותה. עם זאת, בניגוד לאמור בתצהירו ובמכתב, בפנייתו של התובע למוסד לביטוח לאומי מאפריל 2018, ציין כי הוא לא עבד בשנה האחרונה ואף הצהיר כי לא הועסק בחמש השנים שקדמו לפנייתו (ראו עמ' 194-193 לתיק המוצגים של הנתבעת). לא ניתן אם כן להתייחס לאותו מכתב כמסמך שמוכיח כושר השתכרות של התובע.

התובע מוכר כבעל נכות כללית מאז שנת 2008 ומקבל קצבת נכות בגין בעיות נפשיות שאינן קשורות לתאונה והחלו הרבה לפניה. בשנים מאז 2008 ועד שנת 2020, עבד התובע בעבודות מזדמנות ורוב השנים לא עבד ברציפות, אלא מספר חודשים בכל שנה כאשר ישנן שנים (למשל 2014) בהן לא עבד כלל ושנים בהן עבד חודשיים בלבד (2015). בין שנת 2015 לבין שנת 2020 אין רישום במוסד לביטוח לאומי כי התובע עבד – והנתונים הללו תואמים גם להצהרתו בפני הביטוח הלאומי בשנת 2018. על פי הרישום בדו"ח רציפות הביטוח, בשנת 2022 עבד התובע במשך ששה חודשים (החל מחודש יולי ועד דצמבר) ב"מנוף מרכז נוער" – והשתכר סך של 49,259 ₪, כך שמשכורתו החודשית הממוצעת עמדה ע"ס 8,200 ₪. גם בשנת 2023 המשיך התובע לעבוד במרכז מנוף במשך שלושה חודשים נוספים, השתכר סך מצטבר של 24,849 ₪ כך שמשכורתו החודשית הממוצעת עמדה על סך של 8,283 ₪. ממרץ 2023 ועד היום נראה שהתובע אינו עובד, אולם לא ניתן לייחס זאת דווקא לפגיעתו בתאונה שכן גם בשנים קודם לכן, התובע כלל לא עבד, או עבד חודשים ספורים בכל שנה.

בהתחשב בנכותו הרפואית המשוקללת בשיעור 14.5%, בהיסטוריית התעסוקה הלא יציבה של התובע ובמצבו הרפואי הכללי שקדם לתאונה ואינו קשור אליה, אני קובעת כי נכותו התפקודית והגריעה מכושר השתכרותו של התובע עומדת על 50% מנכותו הרפואית. בסיס השכר לפיו יחושבו הפסדיו יעמוד על 8,200 ₪ (שהוא השכר שהשתכר בשנת 2022 לאחר התאונה) בהצמדה להיום – משמע סך של 8,800 ₪.

נזקי התובע

הפסדי שכר לעבר

התובע מבקש סך של 160,000 ₪ בגין הפסדי שכר לעבר על פי חישוב הפסד של 2,200 ₪ לכל חודש מאז התאונה ועד היום.

על פי האמור בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, התובע היה באי כושר לעבודה במשך 3 חודשים, והיה בנכות זמנית בשיעור 50% למשך שלושה חודשים נוספים.

על פי דו"ח רציפות הביטוח, התובע כלל לא עבד בין השנים 2015 ל-2020. רישום זה משתקף גם בטופס הפניה של התובע למוסד לביטוח לאומי מאפריל 2018, בו ציין כי הוא לא עבד בשנה האחרונה ואף הצהיר כי לא הועסק בחמש השנים שקדמו לפנייתו (ראו עמ' 194-193 לתיק המוצגים של הנתבעת).

בשל האפשרות שהתובע בכל זאת היה משתלב בשוק העבודה, לולא התאונה, ניתן סכום גלובלי של 20,000 ₪ בגין אובדן ההשתכרות הפוטנציאלי בששת החודשים שלאחר התאונה.

אבדן כושר השתכרות לעתיד

כאמור לעיל, בסיס השכר לחישוב אבדן כושר השתכרות עומד על סך של 8,800 ₪.

לאור הטעמים שפורטו לעיל, אין מקום לחישוב אריתמטי מלא של ההפסד לעתיד ואערוך חישוב בשיעור 50% מההפסד.

לפיכך החישוב הוא כדלקמן:

8,800 ₪ * 14.5% * 214.49 (מ. היוון עד גיל 67) = 272,400 ₪

272,400 ₪ * 50% = 136,200 ₪

הפיצוי בראש נזק זה עומד אם כן על סך של 136,200 ₪.

הפסדי פנסיה

סך הפסדי השכר של התובע עומדים על 156,200 ₪

לפיכך הפסדי הפנסיה עומדים על סך של 19,500 ₪ (156,200 ₪ * 12.5% = 19,525 ₪)

עזרת צד ג'

התובע ביקש סך של 600 ₪ לחודש בגין עזרת צד ג' מאז התאונה ועד היום ואף לעתיד. לטענת הנתבעת, התובע לא הוכיח כי נזקק לעזרה בשכר משלא הציג קבלות ולא הביא עדויות בעניין זה.

מעבר לעדותה של האם, לא הובאו ראיות לכך שהתובע נזקק לעזרת צד ג'.

לאור העובדה שלא הובאו ראיות למעט עדות האם אשר העידה על עזרתה אעריך את הפיצוי בראש נזק זה בסך של 5,000 ₪.

הוצאות רפואיות – לרבות הוצאות בגין קנאביס

התובע טוען כי נגרמו לו הוצאות רפואיות רבות בעקבות התאונה, לרבות ייעוץ אצל אורתופדים שונים, השתתפות עצמית בטיפולי פיזיותרפיה ותשלומים רבעוניים, והוצאות על נסיעות במוניות ותחבורה ציבורית. סך ההוצאות לעבר ולעתיד מוערך על ידו ב-20,000 ₪ וקבלות חלקיות צורפו כנספח יב לתצהיר התובע. התובע מציין כי הוא זקוק גם כיום לטיפולים רפואיים ומשלימים, עזרים רפואיים, תרופות, משככי כאבים רבים והוצאות נסיעות, אך אין לו כסף לממן זאת.

אני מעריכה את הוצאות התובע בגין טיפולים רפואיים לעבר ולעתיד בסך של 5,000 ₪.

לעניין השימוש בקנאביס, התובע מצהיר כי בעקבות כאביו הכרוניים ולאחר שהשתמש במשככי כאבים אופיאטים רבים, הומלץ לו על ידי רופא מוסמך בסוף ספטמבר 2023 שימוש בקנאביס רפואי בכמות של 40 גרם בחודש, וכי זוהי התרופה היחידה שעוזרת לו. עלות הקנאביס מוערכת ב- 1,200 ₪ בחודש, והוא דורש 13,200 ₪ עבור הוצאות קנאביס לעבר ו 346,000 ₪ עבור הוצאות קנאביס לעתיד.

הנתבעות מנגד טוענות כי ריכוז גבוה של אופיואידים ממכרים ברשימת התרופות של התובע, יחד עם נטילת תוסף תזונה אנשור ותרופות לבעיות חניכיים האופייניים למשתמשים בסמים, מדליקים נורות אזהרה חמורות לגבי השימוש. ד"ר שטרמן, המומחית בתחום הכאב, ציינה כי הוספת פרקוסט לאחר קבלת רישיון לקנאביס מהווה "אות אזהרה מקצועי".

הנתבעות מדגישות כי היסטוריית השימוש בסמים ומצבו הנפשי של התובע לא עמדו בפני ד"ר שטרמן בעת כתיבת חוות דעתה, וכי היא הודתה בחקירתה שאם הייתה יודעת זאת, הדבר היה משפיע על חוות דעתה, ואף הייתה משנה את המינונים לקנאביס (עמ' 4 שורה 40 עד עמ' 5 שורה 39 לתמליל ישיבת ההוכחות מיום 12.02.2026). הנתבעות טוענות כי לא הוצג אישור פסיכיאטר ואין אישור לכך שהקנאביס ניתן בשל התאונה, ומעלות חשש כי התובע מנסה לזכות בנרקוטיקה ממוסדת וממומנת באמצעות התביעה.

בעדותה, ד"ר שטרמן ציינה כי אם הייתה יודעת על היסטוריית השימוש בסמים של התובע, היא הייתה בודקת באופן יותר משמעותי עם התובע את עברו הרפואי ואת העבר של השימוש בסמים, אולם ד"ר שטרמן לא חזרה בה מהקביעה שהוא קיבל טיפולים אחרים ונקבע שהוא צריך לקבל קנאביס (עמ' 14 שורה 16 עד עמ' 5 שורה 8 לתמליל ישיבת ההוכחות מיום 12.02.2026).

ד"ר שטרמן העידה כי התובע "צריך מינונים הרבה יותר קטנים" של קנאביס (עמ' 10 שורות 28 - 36 לתמליל ישיבת ההוכחות מיום 12.02.2026) והוסיפה כי התובע צריך להיות במעקב רופא, וכי ייתכן שיצטרך להוריד את מינון הקנאביס, ואף להוריד אותו לגמרי. היא ציינה כי הוא יכול להוסיף תרופות אחרות המשפיעות גם על כאב נוזיציפטיבי ונוירופתי, וכי עם טיפול תרופתי מתאים ייתכן שאף יוכל להוריד את הקנאביס (עמ' 15 שורה 17 עד עמ' 16 שורה 14 לתמליל ישיבת ההוכחות מיום 12.02.2026).

בבחינת הצורך בפיצוי בגין הוצאות קנאביס, יש לברר שלוש שאלות מרכזיות: האם השימוש בקנאביס משיג ריפוי או שיפור בתפקוד הנפגע, האם קיימים אמצעים חלופיים פחות פוגעניים, והאם התועלת מהשימוש עולה על הנזק הפוטנציאלי (ראו (שלום חי') 67620-03-17פלונית נ' אוסאמה חלבי(4.8.2022).

מתשובותיה של המומחית לכאב, ד"ר שטרמן, בחקירה הנגדית, עולה כי אף שהקנאביס משפר את תפקוד התובע, קיימים טיפולים אחרים ועדיפים שיכולים להשיג את אותה מטרה. היא ציינה כי ייתכן שהתובע יזדקק למינונים נמוכים יותר, או אף יוכל להפסיק את השימוש בקנאביס בעתיד באמצעות טיפול תרופתי מתאים.

בהתייחס להוצאות הקנאביס לעבר, התובע הגיש קבלות בגין רכישת קנאביס וטען להוצאה חודשית ממוצעת של כ-1,200 ₪ בחודש, ובסך הכל 13,200 ₪. אולם עם תצהיר התובע הוגשו כשש קבלות בלבד שמסתכמות בסך של כ-3,000 ₪. הקבלות הן מאוקטובר 2023 ועד ספטמבר 2025 והסכום הממוצע בהן עומד על סך של 500 ₪. בגין העבר אני מפצה את התובע בגין ההוצאות לגבי הקנאביס בסך של 5,000 ₪, שכולל את הקבלות שהוגשו על סך 3,000 ₪ וכן סך נוסף של 2,000 ₪ על דרך האומדנה.

באשר לעתיד, ולאור המלצתה של ד"ר שטרמן כי ייתכן והתובע יזדקק לקנאביס למשך תקופה מוגבלת יותר ועם מינונים נמוכים יותר, סכום הפיצוי החודשי עומד על 500 ₪. בהכפלת סכום זה במקדם היוון ל-5 שנים לאור האמור בחקירתה של ד"ר שטרמן – אשר המליצה כי יש לפעול לכך שהתובע יפסיק להשתמש בקנאביס. מגיע הפיצוי בראש נזק זה לסך של 28,000 ₪.

לפיכך בראש הנזק של הפיצוי בגין הקנאביס לעבר ולעתיד – יש לפצות את התובע בסך של 33,000 ₪.

כאב וסבל

בפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני (כאב וסבל), בית המשפט מפעיל אומדנה המבוססת על מכלול נסיבות המקרה, שכן פקודת הנזיקין אינה נוקטת גישה טכנית בסוגיה זו, בניגוד לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הערכה זו מתחשבת בטיב הפגיעה, השפעתה על אורח חייו של הנפגע, עוצמת הכאב ומשכו, והסבל הסובייקטיבי שנגרם לו.

השיקולים הנלקחים בחשבון כוללים את אופי הפגיעות, הסבל הנפשי הנובע מהן, גילו של התובע בעת התאונה, ושיעור הנכויות שנקבעו לו, כפי שנקבע בפסיקה. למרות שהפיצוי ניתן בכסף, יש לזכור שכאב וסבל אינם ניתנים לשקילה מדויקת והפיצוי הוא בגדר הערכה בלבד. לאור האמור ובנסיבות הפגיעה הספציפיות, אני פוסקת סך של 60,000 ₪ בגין כאב וסבל.

סיכום נזקי התובע

כאב וסבל60,000₪

הפסד השתכרות לעבר20,000₪

אבדן כושר השתכרות לעתיד136,200₪

הפסדי פנסיה19,500₪

עזרת צד ג' 5,000 ₪

הוצאות רפואיות5,000₪

הוצאות רפואיות בגין שימוש בקנאביס33,000₪

סה"כ278,700₪

אשם תורם 20% 55,740-₪

סה"כ אחרי 222,920₪

על הנתבעת לשלם לתובע סך של 222,920 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור 20% וכן החזר אגרה, החזר שכר המומחה מטעמו והחזר השתתפותו בשכר המומחה מטעם בית המשפט.

הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום.

ניתן היום, ג' אב תשפ"ו, 17 יולי 2026, בהעדר הצדדים.