ת"א 59422-03-15 איזנברג ואח' נ' שרותי בריאות כללית

1. לפני תביעת עזבון ויורש בעילה של רשלנות רפואית, אשר בגינה נפטרה המנוחה, ילידת 1954, בתאריך 16/11/11, בהיותה בת 57 שנים.

2. התובעים צירפו את חוות דעת של המומחית בתחום הגניקולוגיה האונקולוגית, פרופ' טליה לוי – המתארת את מהלך מחלתה של המנוחה, והרשלנות הרפואית אשר מנעה את אבחון מחלתה וטיפול בה.

3.מכתב התביעה עולה, כי המנוחה, שסבלה מתסמיני גיל המעבר קיבלה טיפול הורמונלי. במאי 2002 סבלה המנוחה מדימום לדני קל, וביולי 2003 דבלה מדימום לדני חזק וממושך, ואז אף אובחן, כי בנוסף לשרירן שהתגלה כבר בשנת 1998, התגלה שרירן נוסף, אשר החל לגדול.

מאז פנתה המנוחה, לסירוגין, לטיפול רפואי עקב דימומים וכאבים, ולמרות הבדיקות שנעשו לה, ולמרות רישום בדבר גדילת השרירן והופעת שרירנים נוספים, לא נשקלה כריתת רחמה, למרות שלטענת המנוחה, היא ביקשה זאת.

בתאריך 28/7/03 עברה המנוחה גרידה בבית החולים קפלן, ובבדיקה פתולוגית התגלו שינויים מטפלסטיים נרחבים ברירית הרחם.

בתאריך 4/11/03 התגלה ממצא היפואקוגני בקוטר 10 מ"מ, כאשר בכל אותה עת צויינו קיומם של שרירנים וגדילתם, וכן דימומים.

זה המקום לציין, כי המנוחה סירבה לוותר על טיפול הורמונלי, בשל תופעות הלוואי הקשות של גיל המעבר, אולם לדברי המומחית, אין כל קשר בין נטילת הטיפול ההורמונלי לבין הופעת, ו/או גדילת השרירנים, או מציאתו של הממצא ההיפואקוגני, כמו גם השינויים המטפלסטיים.

המומחית קובעת, כי חובה הייתה על הצוות הרפואי לשקול את כריתת רחמה של המנוחה כבר בשנת 2003, ולכל המאוחר באוגוסט 2005, עת התגלו השינויים המטפלסטיים. עוד קובעת המומחית, כי באוגוסט 2008 חובה הייתה על הצוות הרפואי להורות על ביצוע היסטרוסקופיה, וזאת נוכח אי סדירות הרחם והדימומים. לדבריה היה צורך בהערכה חוזרת של חלל הרחם לשלילת התפתחות ממאירות, ואבחנה מבדלת של סרקומה רחמית, וכן חובה הייתה להפנות את המנוחה לביצוע הדמיית MRI.

המומחית בדעה, כי טיפול הולם היה מונע את המשך התפתחות הממאירות, וכי בשנת 2005 היו למנוחה 50% סיכוי להיוותר בחיים.