בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר יריבות, העדר סמכות ומחמת התיישנות

פתח דבר

מונחת בפני בקשת המבקשת–הנתבעת לסילוקה על הסף של התביעה, שהגישו נגדו המשיבות-התובעות, מחמת מספר טעמים, מחמת העדר יריבות, מחמת העדר סמכות ומחמת התיישנות/שיהוי.

המדובר בתביעה כספית במסגרתה עתרו התובעות לחיוב הנתבעת בתשלום סך כולל של 530,106 ₪ לנתבעות, מחציתו האחת לנתבעת 1 ומחציתו האחרת לנתבעת 2.

טענות התובעות בכתב התביעה

לטענת התובעות, בשנת 2009 נכרת הסכם בין הצדדים (להלן – ההסכם), ולפיו הוסכם, כי כנגד הסרת התנגדות התובעות לתכנית מיתאר רח/מק/2200א (להלן – התכנית) תוענקנה להן ארבע יחידות דיור, כאשר הדבר יבוצע באמצעות הפחתת שוויין של אותן יחידות דיור מהיטל ההשבחה, שיהיה על התובעות לשלם בעקבות אישור תכנית.

במהלך חודש יוני 2013, בעקבות רצונן של התובעות לממש זכויותיהן במקרקעין, ביקשו התובעות לקבל שומה סופית לתשלום היטל ההשבחה. בשלב זה התעוררה בין הצדדים מחלוקת בנוגע לפרשנות ההסכם. המחלוקת נסובה אודות השאלה, מהו המועד הקובע לחישוב שוויין של אותן ארבע יחידות דיור. האם יהיה זה מועד אישור התכנית, 15.7.08 – כפי שסברה הנתבעת, או מועד מימוש הזכויות – כפי שסברו התובעות.

משלא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה כלשהי בנוגע לאותה מחלוקת, שילמו התובעות תחת מחאה את הסכום השנוי במחלוקת. עתה עותרות התובעות להשבת סכום זה.

טענות הנתבעת בבקשה לסילוק על הסף

העדר יריבות

היטל השבחה מוטל על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה (להלן – הוועדה) ולא על ידי הרשות המקומית, ואף משולם לידיה של הוועדה. ממילא אין כל יריבות במקרה זה בין הנתבעת, עיריית רחובות, ובין מי מהתובעות.

העדר סמכות

סעיף 14 לתוספת השלישית (להלן – התוספת השלישית) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן – החוק), קובע מהי הדרך לתקיפת חיובים בהיטל השבחה, ומהו המועד לעשות כן. המדובר בדרך בלעדית, כאשר לא ניתן להגיש להגיש תביעה אזרחית להשבת תשלום היטל השבחה. התובעות בחרו שלא ללכת בדרך הקבוע בחוק, ועתה מנועים הם מתקיפת החיוב בהיטל השבחה באופן בו הם מבקשים לעשות כן, כאשר בית משפט זה אינו מוסמך לדון בתביעה.