ת"א 59171-11-14

לפניי בקשה שהגישה התובעת להורות לד"ר רגב, המומחה שמונה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, לקבוע את נכותו של התובע, שאינה נובעת מהתאונה ואינה קשורה בצוואר או בגב התחתון.

לטענת הנתבעת, התובע סובל וסבל בעבר מבעיית ברכיים ארוכת שנים, בגינה טופל בבתי חולים ובמסגרת קופת חולים ואף אובחן כסובל מארטריטיס של ברך שמאל וייתכן ויזדקק לעבור ניתוח להחלפת ברך בעתיד. כמו כן נטען, כי התובע סובל מכאבים בכפות הרגליים לרבות קושי בעמידה או הליכה.

התובע התנגד לבקשה וטען, כי המומחה כבר התייחס בחוות דעתו למצבו האורתופדי שאיננו קשור לתאונה ואף קבע את נכותו בגינה.

הנתבעת השיבה כי עומדת לה הזכות לבקש מינוי מומחה ביחס לנכות שאיננה נובעת מהתאונה מכח סעיף 6א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשמ"ד- 1984 (להלן: "החוק") וממילא, אם לא יורחב המנדט שניתן למומחה מטעם בית המשפט, הרי שהנתבעת תזמין את המומחה לחקירה בבית המשפט וזה יישאל ביחס לעניינים אלו בחקירתו.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות, אני סבור כי דין הבקשה להידחות.

ד"ר רגב, המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, התייחס בחוות דעתו לנכותו של התובע בשל הפגיעה בגב ובצוואר וקבע כי הוא סובל מנכות בשיעור של 20% בשל הגבלת התנועה בעמוד השדרה הצווארי בצורה בינונית, ו- 5% בשל הגבלת התנועה בעמוד השדרה המותני בצורה קלה מאוד. עוד נקבע בחוות הדעת, כי : "מאחר ולא נמצא תיעוד רפואי המעיד כי סבל מבעיית עמ"ש פעילה או כרונית טרם התאונה אני מעריך את תרומת השינויים הניווניים לנכותו ב- 12% ואת תרומת הטראומה מהתאונה ב- 12%".

הנתבעת לא נימקה בבקשתה מדוע יש לדעתה צורך להתחקות אחר נכותו של התובע בשל בעיות הברכיים וכפות הרגליים מהן הוא סובל. הנתבעת לא הצביעה על כך שבעיות הברכיים וכפות הרגליים כאמור, עשויות להביא לירידה ברמת התפקוד של התובע וגם לא הצביעה על כך שקיימת השלכה של בעיות אלו על נכותו הרפואית, כפי שהיא נובעת מהתאונה ולכן, אינני סבור כי קיימים טעמים המצדיקים היעתרות לבקשה.

עצם זכותה של הנתבעת לעתור למינוי מומחה או לחקור את המומחה אודות מצבו של התובע שאיננו נובע מהתאונה, איננו יכול להוות הצדקה, כשלעצמה, להרחבת המנדט של המומחה לבדוק את מצבו האורתופדי של התובע שאיננו נובע כתוצאה מהתאונה. ברור שעל הנתבעת היה להצביע בבקשתה על הרלוונטיות של מצבו של התובע בשל אותן פגימות נטענות בברכיים ובכפות הרגליים למצבו כתוצאה מהתאונה דנא, ומשלא הצביעה על רלוונטיות כלשהי, אין בידי להיעתר לבקשה.

משלא עתר התובע בתגובתו לפסיקת הוצאות, אינני עושה צו להוצאות.

לפיכך, כפי שכבר קבעתי לעיל, הבקשה נדחית.