אקו"ם בע"מ נ' מועצה מקומית אלקנה ואח'

מונחת לפניי תביעה כספית לפי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: "חוק זכות יוצרים" או "החוק"). התביעה הועמדה על-סך 400,000 ₪.

כעולה ממכלול החומר הראייתי הקיים בתיק, התובעת (להלן גם: "אקו"ם"), היא תאגיד לניהול זכויות יוצרים, המאגד יוצרים בישראל ואשר כוללים מחברים, מלחינים ועוד. בתוך כך, היא מנהלת זכויות יוצרים ביצירות מוגנות של יצירות מוסיקליות רבות. בגין השימוש ביצירות אלו, קיים מערך מתן רישיונות שימוש וגם תשלום תמלוגים. התובעת הציגה בהליך את ההחלטה של רשות התחרות, מיום 2.11.2016, בדבר תנאֵי הפטור שניתן לה מאישור הסדר כובל, כאשר החלטה זו – אשר עמדה בתוקף עד שנת 2023 – מגדירה את הפעילות של התובעת, אלו פעולות מותרות לביצוע ואלו פעולות אסורות כי תבצע (להלן: "החלטת רשות התחרות" או "החלטה"). לפי ההחלטה האמורה, "רפרטואר אקו"ם" הוא כל היצירות שזכויות היוצרים של חברי התובעת בהן, מנוהלות על-ידיה וכן כל היצירות שהתובעת מוסמכת מזמן לזמן, לאכוף את זכויות היוצרים בהן, מכוח הסכמים כאלה ואחרים. עוד לפי ההחלטה, שם בסעיף 3(1): "אקו"ם רשאית להתקשר עם חבריה בהסכם לפיו, בכפוף לאמור בהסדר זה, מועברת לאקו"ם הבעלות בזכויות היוצרים ביצירות חבריה לצורך ניהולן, והיא רשאית לנהל זכויות יוצרים אלו" (ההדגשה בקו אינה במקור). לשלמות התמונה יצוין, כי במסגרת תצהיריה, הציגה התובעת החלטה דומה של רשות התחרות, שניתנה בעניינה ביום 15.1.2023, ואשר מאריכה את תוקפּם של תנאֵי הפטור עד סוף שנת 2028.

הנתבעת 1 (להלן גם: "המועצה") היא רשות מקומית, אשר בין היתר, מפעילה את הנתבעת 2 (להלן גם: "המתנ"ס"). במסגרת זו, הנתבעות קיימו ומקיימות בפומבי, פעילויות חברתיות ומופעים של אומנים בשטחה המוניציפלי של המועצה. מעת לעת, אירועים אלה כוללים מופעים של זמרים מפורסמים. אין מחלוקת, כי המועצה אינה חברה בתובעת, ומעולם לא הנפיקה רישיון לשימוש בזכויות יוצרים ביצירות שברפרטואר שלה.

התובעת הגישה את תביעתה נגד הנתבעות, בין היתר ובעיקר, בטענה המרכזית לפיה, במועדים שונים בין השנים 2019-2017, התקיימו מופעים מוזיקליים למטרות רווח בשטחה המוניציפלי של המועצה ובאישור הנתבעות, ובמסגרתם נעשה שימוש ביצירות מוגנות שבבעלות התובעת, כל זאת ללא הסדרת רישיון מולהּ, או תשלום תמלוגים בגין שימוש זה. בכך, לשיטת התובעת, הנתבעות הפרו זכויות יוצרים במספר הזדמנויות, ולכן מגיע לה פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק, בגובה 400,000 ₪ כאמור. עוד עותרת התובעת למתן צו מניעה קבוע שאוסר על הנתבעות ומי שבא מטעמן, "לעשות כל מעשה או מחדל המפר את זכויות היוצרים של התובעת ביצירות המוגנות" כהגדרתן בכתב התביעה, "בכל דרך". עוד נתבע לחייב את הנתבעות למסור לתובעת "פירוט של כל האירועים שהתקיימו בחצרי הנתבעת החל משנת 2013 ואילך, בתשלום או שלא בתשלום, בהם בוצעו בפומבי יצירות מוגנות...".

הנתבעות טוענות מנגד, בין היתר ובעיקר, כי דין התביעה נגדן להידחות. לדידן, התביעה לא הוכחה כלל; בתוך כך, טיעוני התובעת העובדתיים בדבר קיומם של מופעים, תיאורהּ לפיו אלה כללו שימוש יצירות מוגנות, וכך גם עצם זכותה לניהול יצירות אלו, לא הוכחו, חרף הנטל המוטל על כתפיה להוכיח את כל מרכיבי תביעתה. התובעת לא הביאה ראיות רלבנטיות, דבר שיש לזקוף לחובתה. זאת ועוד. לשיטת הנתבעות, אין לתובעת זכות ניהול בלעדית על היצירות המוגנות לטענתה, וכי בכל מקרה, אומנים שזומנו למופעי תרבות בשטח המועצה, קיבלו את גמולם בהתאם וכמוסכם איתם, ולא רק. עצם הופעתם וביצועיהם במסגרת מופעים אלה, בהיותם בעלי זכויות היוצרים ביצירותיהם, מהווה הרשאה מצדם לשימוש בזכויות היוצרים ביצירות שלהם, ומכאן שאין לתובעת מעמד וזכות תביעה בנסיבות אלו.

הנתבעות טוענות להגנתן בנוסף, כי הן נהנות מהגנת המפר התמים; לכל היותר הן גורם ביניים וממילא לא התקיימו לגביהן התנאים להפרה תורמת; נהגו בתום לב; המופעים לא היו למטרות רווח; וכי התובעת עצמה פעלה בניגוד לדין והפטור שהוענק לה על-ידי רשות התחרות, עת היא עותרת לתמלוגים כבתביעה דנן. הנתבעות מכחישות את החבות שלהן לפיצוי כלשהו כלפי התובעת, וכן עותרות לדחיית טענות התובעת ביחס ליתר הסעדים הנתבעים.

מטעם התובעת הוגשו ארבעה תצהירי עדות ראשית וזומן לעדות חוקר פרטי שביצע חקירה ביחס לאחד המופעים מושא התביעה (אירוע מיום 10.10.2019).