ת"א 59094-12-12 סלאמה נ' מנאע

1.התובע, שכיהן בעבר במספר תפקידים ציבוריים ומכהן כחבר ועדה "אלחג' ואלעומרה"- ועדה המטפלת בהליכי העלייה לרגל למקומות הקדושים בערב הסעודית, טוען בכתב תביעתו, כי הנתבע הוציא דיבתו רעה ועיוול כלפיו עוולת "לשון הרע" עפ"י חוק איסור לשון הרע התשכ"ה- 1965 (להלן : "החוק") ע"י הפצתו של מכתב (כרוז) ברבים בכפרם של בעלי הדין- מג'ד אלכרום (נספח א' לכתב התביעה).

2.התובע טען, כי הופיעו במכתב הנ"ל ביטויים מעליבים ואשר מגיעים כדי "לשון הרע"- כהגדרתו בחוק כגון הביטויים "איש מאפיה", "נותן שוחד" ו-"חבורה שידיהם מגואלות..."

3.התובע עתר לחייב את הנתבע בפיצויים ללא הוכחת נזק בסך 50,000 ₪ בגין עוולת לשון הרע.

4.הנתבע כפר בטענות התובע כי המכתב מהווה "לשון הרע" וטען כי המכתב הופץ על רקע אי החזרת סכום המגיע לכל עולי הרגל. הנתבע טען כי מדובר בעניין ציבורי, שכן הנתבע הוא חבר ועדה שהוקמה על רקע תלונות רבות מטעם עולי רגל, אשר התלוננו על תפקוד ועדת "אלחאג' ואלעומרה". לטענת הנתבע, המכתב שהפיץ נועד לשפוך אור על התנהגות הועדות המטפלות בעניין ציבורי חשוב והוא בא כדי להבהיר לציבור הרחב עובדות באשר לסכום החזר כספי (שלא היה שנוי במחלוקת) שלא הושב לעולי הרגל. הנתבע טען כי הוא מתח ביקורת על ועדת "אלאחג' ואלעומרה", בעניין שהוא ציבורי וכי קריאת המכתב בכללותו, תוכיח כי אין בו לשון הרע, ולחילופין, שהאמור בו חוסה תחת הגנות החוק.

5.הצדדים הגיעו להסכמה, לפיה יפרסם הנתבע מכתב התנצלות שסומן על ידי פ/1, ובית המשפט יפסוק על דרך הפשרה בגבולות בין דחיית התביעה לבין פסיקת 20,000 ₪ לטובת התובע. אני נותן להסכמת הצדדים בדבר הפצת המכתב פ/1 תוקף של פסק דין.

6.עיינתי בכתבי הטענות לרבות במכתב המהווה עילת התביעה, ולאחר ששקלתי הן שיקולי דין והן שיקולי צדק, ובשים לב למכתב ההתנצלות שיופץ שיש בו כדי "לפצות" את התובע על חלק מנזקיו הלא ממוניים, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 8,500 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

7.אין צו להוצאות.

8.המזכירות תסגור את התיק.