ראוך ספיר נ' שקד

לפניי תביעה על סך 140,000 ₪.

מבוא וגדר המחלוקת

1. התובעת, עורכת דין במקצועה, משמשת בתפקיד ציבורי כתובעת וב"כ המדינה, בהתאם למינוי היועץ המשפטי לממשלה, ומייצגת את המדינה בהליכים פליליים בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב. התובעת מועסקת בתפקידה זה בעיריית תל אביב - יפו.

    

2. כנגד הנתבע, אזרח בן כ – 80 שנה, התנהל הליך פלילי בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב, בעטיו של דו"ח חניה על סך 500 ₪, כאשר ההליך נוהל מטעם המדינה על ידי התובעת. בסופו של ההליך הורשע הנתבע, ודינו נגזר לתשלום קנס בסך 100 ₪ (מוצג 3 לתצהיר התובעת). המדינה לא השלימה עם גובה הקנס והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, שנדחה.

    

3. ימים ספורים לאחר הכרעת הדין, שניתנה ביום 6.7.15, פנה הנתבע במכתב מיום 12.7.15 לראש העיר תל אביב, סגנית ראש העיר, המשמשת גם ראש רשות התנועה וחנייה, ולמנהל אגף החניה, במכתב תלונה מפורט הנוגע הן למתן הדו"ח והן להליך המשפטי (מוצג 4 לתצהיר התובעת; להלן – "המכתב הראשון").

    

   כשבוע לאחר מכן פנה הנתבע באותו עניין, ופחות או יותר באותן טרוניות, לבית המשפט לעניינים מקומיים, תוך מיעון המכתב לתובע העירוני הראשי, כלשונו (מוצג 5 לתצהיר התובעת; להלן – "המכתב השני"). ביום 10.8.15 נענה מכתבו השני של הנתבע, וטענותיו נדחו (מוצג 6 לתצהיר התובעת).

    

4. בתביעתה טוענת התובעת כי יש בשני המכתבים האמורים משום הוצאת לשון הרע כלפיה, נוכח תוכנם, אשר הינו פוגעני ולא נכון, לדבריה. התובעת טוענת כי לא נפל כל פגם בהתנהלותה בהליך המשפטי, כי הדברים המיוחסים לה אינם אמת וחסרי בסיס, כי המכתבים נשלחו בזדון מתוך כוונה לפגוע, ולפיכך עותרת לפיצוי כפל הסכום הקבוע בדין, בסך 140,000 ₪.